שער הכסף (Porta Argentea) הוא השער המזרחי של ארמון דיוקלטיאנוס בספליט, וזו הכניסה הכי שימושית למטייל: הוא נפתח ישירות אל הפאזאר, שוק הירקות העירוני, הכניסה דרכו חופשית לחלוטין ופתוחה בכל שעה, ומיד מאחוריו מתחיל הדקומנוס, הרחוב הרומי שחוצה את הארמון ממזרח למערב עד הפריסטיל.

מה שהופך אותו למיוחד הוא לא הגודל אלא הביוגרפיה. באמצע המאה ה-15 אטמו את השער לחלוטין מחשש לפלישה עות'מאנית, ובמשך כחמש מאות שנה פשוט לא היה שם מעבר. רק אחרי מלחמת העולם השנייה, כשפינו הריסות של מבנים שנפגעו בהפצצות בעלות הברית, נחשף מחדש שלד השער הרומי, ובשנת 1952 הוא נפתח שוב. מה שרואים היום הוא תערובת גלויה לעין של אבן רומית מקורית ואבן משוחזרת.

לצד השער יש עוד סיפור קטן שרוב האנשים מפספסים: משנת 1764 ועד השחזור פעל כמה מטרים ממנו "השער הקטן" שפתחו הוונציאנים כדי לאפשר מעבר בסיסי בין השוק לעיר. הוא עדיין עומד שם, וכולם חולפים על פניו בלי לדעת מה הם רואים.

מה זה שער הכסף ולמה הוא הכניסה הנוחה ביותר לארמון

שער הכסף ניצב בקצה המזרחי של חומת ארמון דיוקלטיאנוס, בנקודה שבה נפגשים רחוב הרווויה (Hrvojeva) ורחוב קרשימירובה. זו לא פינה נידחת: מדובר באחת הנקודות ההומות בספליט מחוץ לטיילת הריווה, כי בדיוק מולה משתרע הפאזאר, שוק הירקות היומי של העיר. הכניסה דרך השער חופשית לגמרי, אין קופה, אין כרטיס ואין שעות פתיחה. השער הוא מעבר ציבורי פתוח מסביב לשעון, בדיוק כמו כל סמטה אחרת בעיר העתיקה.

למה דווקא מכאן כדאי להיכנס

רוב המטיילים נכנסים לארמון דרך שער הברונזה שבדרום, ישר מהריווה, ומיד נדחסים אל הפריסטיל יחד עם כל נוסעי ספינות התענוגות. הכניסה דרך שער הכסף עובדת אחרת: מתחילים בשוק, עוברים את החומה, ונופלים ישירות על הדקומנוס, הרחוב הרומי הראשי שחוצה את הארמון ממזרח למערב. במקום להסתובב במעגלים סביב הפריסטיל, חוצים את כל המתחם לרוחבו בקו ישר אחד.

כמה זמן להקצות

לשער עצמו מספיקות חמש עד עשר דקות, כולל הצצה לבסיסי המגדלים משני צדיו וצילום דרך הקשת. אם ממשיכים פנימה לאורך הדקומנוס עד הפריסטיל, מדובר בשלושים עד שישים דקות של הליכה איטית עם עצירות. מי שרוצה להבין מה הוא רואה ולא רק לצלם, ייהנה יותר מסיור מודרך קצר בארמון ובעיר העתיקה שיוצא בשעות הבוקר, לפני שהחום מכה באבן.

למי זה מתאים

למי שאוהב שכבות היסטוריות ולא רק חזיתות מצולמות, למי שמגיע לספליט בתחבורה ציבורית או במעבורת ומחפש נקודת פתיחה הגיונית, ולמשפחות שמחפשות עצירה קצרה וחינמית שמחוברת לשוק אמיתי. מי שמצפה למונומנט מרהיב ועצמאי יתאכזב; הערך כאן הוא בהקשר, לא בראווה.

ההיסטוריה - שער רומי שנאטם למאות שנים ונפתח מחדש

הארמון נבנה בסביבות שנת 305 לספירה כמעון פרישה מבוצר לקיסר דיוקלטיאנוס, יליד האזור. התוכנית הייתה תוכנית של מחנה צבאי רומי, קסטרום: מלבן מוקף חומה בגודל של כ-215 על 180 מטרים, קירות בעובי של כשני מטרים שמגיעים בחלקם לגובה של עשרות מטרים, ארבעה שערים בארבעת הכיוונים, ושני רחובות ראשיים שנפגשים במרכז. שער הכסף היה השער המזרחי, ובלטינית קראו לו גם Porta orientalis. הוא פנה אל אפטיה (Epetia), יישוב רומי שהיום נקרא סטוברץ', ושימש כניסה משנית ופונקציונלית ולא שער טקסי.

חמש מאות שנה של קיר אטום

באמצע המאה ה-15, כשאיום הפלישה העות'מאנית ריחף מעל דלמטיה, החליטו שליטי העיר לאטום את שער הכסף לחלוטין. הפתח נסתם באבן, המבנה נבלע בתוך בתי מגורים שנצמדו לחומה מבחוץ ומבפנים, ובמשך מאות שנים פשוט לא היה שם שער. בשנת 1764 פתחו הוונציאנים כמה מטרים משם פתח קטן שנקרא מאלה ורטה (Mala vrata), "השער הקטן", כדי לאפשר מעבר בסיסי בין השוק לעיר.

ההפצצות של מלחמת העולם השנייה והשחזור

מה שהחזיר את השער לחיים היה דווקא הרס. בהפצצות בעלות הברית על ספליט לקראת סוף מלחמת העולם השנייה נפגעו קשות המבנים שנצמדו לחומה המזרחית, ובהם כנסיית הבארוק דושיצה (Dušica), הידועה גם ככנסיית התמימים, ומנזר הדומיניקנים הסמוך. כשפינו את ההריסות התגלה מאחוריהן שלד השער הרומי המקורי. בשנת 1952 הושלמה עבודת שחזור נרחבת שפתחה את המעבר מחדש לראשונה מאז ימי הביניים.

למה חלק מהאבנים נראות חדשות

השחזור של שנות החמישים היה נועז ושנוי במחלוקת עד היום: המשחזרים בחרו להסיר תוספות מאוחרות מהחומה המזרחית כדי לחשוף את השכבה הרומית, מהלך שאנשי שימור רבים רואים כמחיקה של שכבות היסטוריה לגיטימיות לא פחות. התוצאה שרואים היום היא תערובת גלויה: גושי אבן רומיים שחוקים לצד אבן משוחזרת בהירה ואחידה יותר. מי שמסתכל מקרוב על קו המפגש בין שני סוגי האבן יזהה בדיוק איפה נגמר הקיסר ומתחילה המאה העשרים.

הרגע שבו השער חזר לתודעה

נקודת ציון מאוחרת יותר בסיפור השער היא ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בספליט בשנת 2000, שבמהלכו הוא עבר דרך שער הכסף בדרכו לקתדרלת סטו דויה. לשער שהיה קיר אטום במשך חמש מאות שנה זו הייתה חזרה סמלית למעמד של כניסה ראשית.

מה בעצם רואים בשער - אדריכלות, מגדלים ופרטים

מבחינה אדריכלית שער הכסף הוא גרסה מרוסנת של אחיו הצפוני. גם כאן מדובר במערכת כניסה כפולה: פתח חיצוני בחומה, חצר ביניים קטנה ומקורה, ופתח פנימי שני. מלכודת ההגנה הזו אפשרה לכלוא תוקפים בין שני השערים ולפגוע בהם מלמעלה. זו אותה שיטה בדיוק שמופיעה בשער הזהב, אבל בקנה מידה צנוע יותר ובלי העיטור.

המגדלים המתומנים

משני צדי השער עמדו שני מגדלים מתומנים, ולאורך החומה המזרחית עמדו מגדלים נוספים ששלטו על הגישה מהמזרח. היום נותרו מהם בעיקר בסיסים ושרידי קירות בגובה נמוך, אבל הם מסומנים היטב בשטח ומאפשרים להבין את קנה המידה. עמידה בין שני הבסיסים היא הדרך הכי טובה להרגיש כמה מסיבית הייתה החומה הזו.

הגומחות והכנסייה שמעל השער

בקיר השער נשמרו שתי גומחות שככל הנראה החזיקו פסלים. במאה השישית הוקמה מעל השער כנסייה קטנה שהוקדשה לסנט אפולינר, פרט שממחיש כמה מהר המבנה הרומי האזרחי הפך למרחב נוצרי. שכבות הזמן האלה, רומי, ביזנטי, ימי ביניים, ונציאני ושחזור מודרני, דחוסות כאן בכמה מטרים רבועים, וזו בדיוק הסיבה שהמכלול ההיסטורי של ספליט עם ארמון דיוקלטיאנוס נכלל ברשימת אתרי המורשת של אונסקו עוד בשנת 1979.

המדרכה הרומית המקורית

מיד אחרי המעבר פנימה מתחיל קטע של ריצוף עתיק ששרד. האבנים הגדולות והשחוקות שמתחת לרגליים בקטע הראשון של הדקומנוס הן חלק מהמפלס הרומי ולא שחזור. שווה להוריד את המבט לרגע לפני שממשיכים, כי מעטים האתרים באירופה שבהם אפשר לדרוך על אבן שהונחה בזמן שהקיסר עוד גר במקום.

הפאזאר - שוק הירקות שמחוץ לשער

ההבדל הגדול בין שער הכסף לשאר שערי הארמון הוא מה שקורה מחוצה לו. הפאזאר, שוק הירקות של ספליט, מתפרש בדיוק על השטח שבין החומה המזרחית לרחוב הרווויה. זה לא שוק תיירים: זה המקום שבו תושבי ספליט קונים עגבניות, שמן זית, גבינות ויין מהזאגורה, העורף הכפרי של דלמטיה שמעבר להרים.

מתי להגיע

הפאזאר פועל כל יום מהשעות המוקדמות של הבוקר, בערך משש, ועד לצהריים המוקדמים. חלק מהדוכנים, בעיקר אלה שמוכרים בגדים ואביזרים, נשארים אחר הצהריים, אבל השוק האמיתי קורה בשעתיים הראשונות. הבחירה הטובה ביותר נמצאת בין שבע לתשע בבוקר, כשמסעדנים מקומיים עושים את הקניות שלהם. מי שמחפש מחיר טוב יותר מגיע ברבע לאחת: המוכרים רוצים להיפטר מהמלאי לפני הסגירה, והמחירים מתגמשים.

מה שהמקומיים יודעים והמדריכים לא כותבים

• חפשו דוכנים עם שלט קרטון קטן שכתוב עליו OPG. זה קיצור להגדרה הרשמית של משק חקלאי משפחתי, והוא מפריד בין מי שמוכר את היבול שלו לבין מי שמוכר סחורה סיטונאית מיובאת.
• ברחוב הרווויה, ממש לאורך החומה המזרחית, יושבות מוכרות של סופרניק, מאפה דק במילוי מנגולד ובצל שמקורו בכפרי פוליצה שדרומית לספליט. הסופרניק הטוב וגבינות המי-חלב הטריות נגמרים כבר בסביבות עשר וחצי בבוקר.
• אם אתם קונים בורק במאפייה שממול לשוק, שימו לב למינוח: בקרואטיה בורק הוא מאפה בשר בלבד. מי שרוצה מאפה גבינה מבקש סירניצה.
• המוכרות יקראו לכם "יקירי" ו"מותק" כחלק מהמשחק. זה לא סימן שמישהו מנסה לעבוד עליכם, אבל כן כדאי לשאול על המחיר לקילו לפני ששוקלים.
• מסביב לעשר בבוקר נכנסות לשוק קבוצות מודרכות מכיוון השער והצפיפות משתנה בבת אחת. זה גם הרגע שבו כדאי לשמור על התיק סגור וקרוב לגוף, כי הסמטאות של הארמון והשווקים הם האזורים שבהם מדווחות הכי הרבה כייסויות בעונה.
• שוק הדגים פשקריה הוא מוסד נפרד לגמרי, בצד המערבי של העיר העתיקה, ובשעה האחרונה שלו המחירים יורדים משמעותית.

מי שאוהב לשלב קניות עם היכרות עם העיר ימצא ערך גם בסקירת אזורי הקניות של ספליט, שמסבירה מה קונים בשוק ומה עדיף לחפש בחנויות שבתוך הארמון.

מה מסביב לשער - כנסיות, הדקומנוס והפריסטיל

הצד המזרחי של הארמון עמוס בשכבות שנבנו זו על גב זו, ורובן מרוכזות בטווח הליכה של דקה מהשער.

מנזר וכנסיית הדומיניקנים

ממש מול השער, בצד החיצוני, עומד מתחם הדומיניקנים. הנזירים התיישבו כאן במאה ה-13, מחוץ לחומות אבל צמוד להן, על אתר שבו עמדה כבר קודם כנסייה נוצרית קדומה שהוקדשה לקתרינה הקדושה מאלכסנדריה. כנסיית סטו דומיניק שרואים היום נפגעה אף היא בהפצצות של 1944 ושוקמה. הכניסה מתאפשרת בשעות מסוימות, והלבוש צריך להיות צנוע, כתפיים וברכיים מכוסות, כמו בכל כנסייה פעילה בקרואטיה.

הדקומנוס והפריסטיל

מבפנים, השער נפתח אל הכיכר הקטנה פוליאנה קראליצה ילנה ואל הדקומנוס. ההליכה מערבה לאורכו לוקחת כשלוש דקות ומגיעה ישירות אל הפריסטיל, החצר המרכזית עם העמודים והספינקס המצרי מגרניט שחור. משם אפשר לרדת אל המרתפים, אחד ממתחמי החללים המקומרים התת-קרקעיים השלמים ביותר ששרדו מהעת העתיקה, שאותם פותח כרטיס הכניסה למרתפי ארמון דיוקלטיאנוס. חובבי סדרות יזהו את החלל: כאן צולמו סצנות מהעיר מירין.

בית הכנסת בסמטה

בסמטה צרה בתוך הארמון, לא רחוק מהדקומנוס, נמצא בית הכנסת של ספליט, אחד מבתי הכנסת הספרדיים הוותיקים בעולם שעדיין בשימוש. הוא הותקן במאה ה-16 בקומה השנייה של שני בתים מימי הביניים, באזור שהיה הגטו היהודי של העיר. הקהילה כיום קטנה מאוד, סביב מאה חברים, ואין רב מקומי קבוע. מי שרוצה להיכנס צריך לתאם מראש מול הקהילה.

חנויות ודוכנים מיד בפנים

מיד אחרי המעבר, בצד ימין, נמתחת רצועה של חנויות קטנות ודוכני מזון. זו נקודה נוחה לקפה ראשון או לקניית מים לפני שממשיכים פנימה, ולרוב היא זולה יותר מהבתי קפה שסביב הפריסטיל.

ארבעת שערי הארמון - ההבדל בין שער הכסף לשער הזהב

ארבעת שערי הארמון תוכננו יחד אבל מילאו תפקידים שונים לגמרי, וההבדל ביניהם הוא המפתח להבנת הלוגיקה של המתחם. מי שרואה רק שער אחד מפספס את התמונה.

שער הזהב מול שער הכסף

שער הזהב (Porta aurea) בצפון היה השער הראשי והמעוטר ביותר, זה שדרכו נכנס הקיסר ובני משפחתו. הוא גדול יותר, בעל גומחות רבות יותר לפסלים, וממנו יצאה הדרך אל סלונה, בירת הפרובינציה. שער הכסף במזרח, לעומתו, הוא שער עבודה: אותה הנדסה הגנתית, פחות קישוט. ההבדל בין השניים הוא בדיוק ההבדל בין כניסה טקסית לכניסה יומיומית, וזו הסיבה שכדאי לראות את שניהם באותו ביקור ולא לבחור אחד.

הברזל והברונזה

שער הברזל (Porta ferrea) במערב שימש את החיילים והוא היחיד מבין הארבעה שמעולם לא נסגר ונשאר בשימוש רציף עד היום. הוא נפתח אל כיכר הפיאצה, לב העיר הימי-ביניימית שצמחה מחוץ לחומות. שער הברונזה (Porta aenea) בדרום היה שער הים: בזמנו הגלים הגיעו עד אליו וסירות עגנו ממש בפתח, והוא אפשר גישה ישירה מהמים אל המרתפים. היום זו הכניסה העמוסה ביותר, כי היא מחברת את הריווה ישירות אל הפריסטיל.

ואל תשכחו את השער החמישי

לצד ארבעת השערים הרומיים קיים גם השער הקטן הוונציאני משנת 1764, כמה מטרים משער הכסף. הוא נראה כמו פתח שירות זניח, אבל הוא היחיד שהיה בשימוש בצד המזרחי לאורך כל התקופה שבה שער הכסף היה אטום, ולכן הוא בעצם המשך היסטורי ישיר שלו ולא סתם תוספת.

מסלול מומלץ, שעות וצילום - איך להיכנס נכון

הדרך היעילה ביותר לעבור את הארמון היא לא ללכת בו במעגלים אלא לחצות אותו. תכננו קו: מתחילים בפאזאר בבוקר, נכנסים דרך שער הכסף, הולכים מערבה על הדקומנוס דרך הפריסטיל, ויוצאים דרך שער הזהב בצפון אל פסל גרגור הנינסקי. כך רואים את שני קצוות הארמון, את הרחוב הרומי המרכזי ואת שני השערים החשובים, בלי לחזור על אותה סמטה פעמיים. בצד השני של שער הזהב עומד הפסל הענק של הבישוף גרגור הנינסקי, שהבוהן שלו מבריקה מרוב ידיים; המסורת המקומית אומרת שמי שמלטף אותה יחזור לספליט.

שעות ותנועה

השער עצמו פתוח תמיד ואין לו שעות ביקור. מה שכן משתנה הוא הצפיפות: מוקדם בבוקר האזור שייך לקונים המקומיים, בסביבות עשר נכנסות הקבוצות המודרכות, ובשעות הצהריים של הקיץ החום באבן קשה. אחר הצהריים המאוחר שקט יותר, האור רך והאבן מתקררת. בעונת השיא, כששתי ספינות תענוגות עוגנות באותו בוקר, הפריסטיל נחנק בעוד שהצד המזרחי נשאר נסבל לחלוטין.

צילום

הצד החיצוני של השער פונה מזרחה, ולכן האור הישיר נופל עליו בשעות הבוקר. זה החלון הטוב ביותר לצילום החזית מבחוץ, ומצלמים מנוסים מגיעים בקיץ כבר בין שש וחצי לשמונה כדי לקבל את השילוב של אור נמוך ורחוב ריק. אחרי הצהריים החזית נמצאת בצל ונראית שטוחה, אבל אז דווקא הצילום מבפנים החוצה עובד יפה: המסגרת האפלה של הקשת סביב ריבוע האור של השוק. טריק פשוט שמשתלם תמיד הוא לעבור את השער, להסתובב ולצלם לאחור, כי מבפנים רואים את עובי החומה ואת מבנה הכניסה הכפולה בצורה הרבה יותר ברורה.

נעליים, משטח ושתי מלכודות קטנות

הריצוף באזור השער עתיק, לא אחיד וחלקלק כשהוא רטוב, וחלק מהאבנים מלוטשות עד ברק מרוב דריכות. סנדלים עם סוליה חלקה הם טעות. עגלת תינוק אפשרית אבל מקפצת. שתי מלכודות שכדאי להכיר: בבתי קפה תיירותיים סביב הארמון דווחו מקרים שבהם התפריט שהוצג בכניסה שונה מזה שממנו חויבו, ולכן שווה לצלם את התפריט אם משהו נראה חריג; ובתחנות הכניסה לעיר מומלץ להזמין נסיעה דרך אפליקציה במקום להיענות למי שמציע הסעה בעצמו. מי שמטייל עם ילדים ימצא הקשר רחב יותר במידע על טיול משפחתי בקרואטיה.

מידע מעשי למטייל הישראלי - הגעה, עונות ולוגיסטיקה

שער הכסף הוא נקודת התחלה נוחה במיוחד למי שמגיע לספליט בתחבורה ציבורית או במעבורת. תחנת האוטובוסים המרכזית, תחנת הרכבת ונמל המעבורות מרוכזים כולם בקצה המזרחי של הריווה, במרחק הליכה של כשבע עד עשר דקות מהשער. במילים אחרות, מי שיורד ממעבורת מהאוור או מברץ' יגיע לשער הכסף לפני שיגיע לכל שער אחר.

הגעה, עונות ומזג אוויר

לספליט יש קווים ישירים מתל אביב בעונת הקיץ, אבל היקף הקווים משתנה משנה לשנה וכדאי לבדוק מול חברות התעופה לפני שסוגרים תאריכים. אביב וסתיו הם העונות הנוחות ביותר לטיול רגלי בעיר העתיקה: פחות חום, פחות קבוצות ושוק שעדיין פעיל במלוא הקצב. בחודשי הקיץ האבן בעיר העתיקה אוגרת חום והשעות שבין אחת לארבע קשות להליכה ממושכת. בהשוואה ליעדים מקבילים באיטליה או ביוון, ספליט עדיין מציעה תמורה טובה למחיר, בעיקר בחודשי הכתף.

רכב, חניה ומוניות

אל תנסו להתקרב לשער ברכב. כל העיר העתיקה סגורה לתנועה, והחניונים הקרובים יקרים ומתמלאים מוקדם. מי שמטייל בדלמטיה עם רכב שכור יעשה נכון אם ישאיר אותו בחניון מחוץ למרכז וייכנס ברגל, וכדאי לקרוא על נהיגה והשכרת רכב בקרואטיה לפני ההזמנה. תמיד מומלץ לקחת ביטוח מלא. בנסיעות קצרות בעיר, אפליקציות הסעה פועלות בספליט ומציגות מחיר מראש, מה שחוסך את הוויכוח על המונה.

שבת, כשרות וכמה מילים בקרואטית

בספליט אין מסעדות כשרות, והקהילה היהודית המקומית קטנה. מי שמקפיד יסתדר בעיקר עם תוצרת מהפאזאר, דגים שנקנים בשוק ומבושלים בדירה ומוצרים ארוזים מהסופרמרקטים; אספקה כשרה מזאגרב אפשרית בהזמנה מראש. השוק פועל גם בשבת, מה שמקל על מי שמעדיף לקנות בעצמו. כמה מילים מקומיות עוזרות מאוד בדוכנים, וכדאי להציץ בבסיס השפה הקרואטית למטייל.

איך לשלב את השער עם שאר העיר

שער הכסף עובד הכי טוב כחלק ממסלול ולא כתחנה בפני עצמה. מי שמעדיף לראות את ספליט בשכבות יכול לפתוח בשוק ובשער, להמשיך בסיור רגלי בעיר העתיקה ולסיים בעלייה לגבעת מרג'אן לשקיעה. מי שמגיע ליום אחד בלבד יכול לשלב את אוטובוס התיירים של ספליט לכיסוי מהיר של הנקודות המרוחקות יחד עם הליכה עצמאית בתוך הארמון.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה דרך שער הכסף חופשית ופתוחה בכל שעה - אין קופה, אין כרטיס ואין שעות ביקור.
• השער היה אטום מאמצע המאה ה-15 ועד שהשחזור הושלם בשנת 1952, אחרי נזקי ההפצצות במלחמת העולם השנייה.
• מיד מחוץ לשער פועל הפאזאר, שוק הירקות היומי, מהבוקר המוקדם ועד הצהריים המוקדמים.
• מבפנים השער נפתח אל הדקומנוס, שמוביל בכשלוש דקות הליכה אל הפריסטיל ואל הירידה למרתפים.
• האור על החזית המזרחית טוב בשעות הבוקר; אחרי הצהריים היא בצל ועדיף לצלם מבפנים החוצה.
• מהשער עד תחנת האוטובוסים, תחנת הרכבת ונמל המעבורות כשבע עד עשר דקות הליכה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לבלבל בין שער הכסף לשער הזהב - הם בקצוות מנוגדים של הארמון, אחד במזרח ואחד בצפון.
• לחפש קופה או שעות פתיחה - השער הוא מעבר ציבורי ולא אתר מתוחם בתשלום.
• להגיע לפאזאר אחרי הצהריים ולגלות שרוב דוכני התוצרת כבר התפרקו.
• להיכנס דרך שער הברונזה בשעת שיא ואז לנסות לחצות את הארמון נגד זרם הקבוצות.
• לנעול סנדל עם סוליה חלקה על ריצוף עתיק שחלקו מלוטש ומחליק, בעיקר אחרי גשם.
• לצפות למונומנט מרשים כמו שער הזהב - שער הכסף צנוע, וההקשר סביבו הוא מה שהופך אותו למעניין.

שאלות נפוצות

כמה עולה להיכנס דרך שער הכסף בספליט?

כלום. שער הכסף הוא מעבר ציבורי פתוח בחומה המזרחית של ארמון דיוקלטיאנוס, בלי קופה ובלי כרטיס, ופתוח בכל שעות היממה. גם ההליכה בתוך הארמון עצמו חופשית, כי מדובר במרכז עיר חי ומאוכלס. תשלום נדרש רק לאתרים סגורים בתוכו כמו המרתפים, פנים הקתדרלה, מגדל הפעמונים ומקדש יופיטר, וכל אחד מהם נמכר בנפרד או במארז משולב. מחירים מייצגים בלבד - כדאי לבדוק מול הקופה ביום הביקור.

מה ההבדל בין שער הכסף לשער הזהב?

שער הזהב הוא השער הצפוני, הגדול והמעוטר ביותר, וזה שדרכו נכנסו הקיסר ובני משפחתו בדרך אל סלונה. שער הכסף הוא השער המזרחי, ותפקידו היה יומיומי ולא טקסי: אותה הנדסה הגנתית של כניסה כפולה, אבל בקנה מידה צנוע ובלי עיטור. בפועל שער הזהב הוא הכניסה המרשימה ושער הכסף הוא הכניסה השימושית, כי הוא נפתח ישירות אל שוק הירקות של העיר. שווה לראות את שניהם באותו ביקור ולחצות ביניהם.

מתי הכי כדאי להגיע לשער הכסף?

בבוקר המוקדם, בין שש וחצי לתשע. אז השוק בשיא הפעילות שלו, האור נופל ישירות על החזית המזרחית, הקבוצות המודרכות עדיין לא הגיעו והאבן קרירה. סביב עשר בבוקר משתנה האופי ונכנסת תנועת קבוצות. אחר הצהריים המאוחר הוא אלטרנטיבה טובה למי שמעדיף אור רך ופחות אנשים, אבל אז החזית החיצונית כבר בצל והשוק ברובו סגור.

האם שווה לשלב את שער הכסף עם שוק הפאזאר?

זה בדיוק העניין. הפאזאר צמוד לחומה המזרחית, והמעבר החד בין דוכני תוצרת של חקלאים מהזאגורה לבין מבנה רומי בן קרוב לאלף ושבע מאות שנה הוא מה שהופך את הנקודה הזו למעניינת. חפשו דוכנים עם שלט OPG, שמעיד על משק משפחתי שמוכר את היבול שלו, וזכרו שהתוצרת הטובה והמאפים המקומיים נגמרים כבר בסביבות עשר וחצי בבוקר.

איך מגיעים לשער הכסף מהריווה או מנמל המעבורות?

מהריווה הולכים מזרחה לאורך הטיילת ואז פונים צפונה ברחוב הרווויה, כשבע עד עשר דקות הליכה. מנמל המעבורות, תחנת האוטובוסים או תחנת הרכבת, שכולם מרוכזים באותו אזור בקצה המזרחי של הנמל, זו הליכה דומה. אין צורך ברכב וגם אין טעם: כל העיר העתיקה סגורה לתנועה והחניונים הקרובים מתמלאים מוקדם.

האם צריך סיור מודרך כדי להבין את שער הכסף?

לא חובה, אבל זה משנה את החוויה. השער עצמו לא מסומן בהסברים מפורטים בשטח, ובלי הקשר קל לחלוף על פניו כעל עוד קשת אבן. סיור רגלי בארמון מסביר את ההיגיון של תוכנית הקסטרום, את תפקיד כל שער ואת מה שקרה כאן בין ימי הביניים לשחזור של 1952. מי שמעדיף לבד יכול פשוט להיצמד למסלול חוצה מהשוק במזרח עד שער הזהב בצפון.