מרתפי דיוקלטיאנוס הם קומת המסד המקומרת של ארמון הקיסר בספליט, מתחת לדירת המגורים שלו, והחלק השמור ביותר בכל המכלול. המסדרון המרכזי שבין הריווה לפריסטיל פתוח לכל אחד בחינם, בעוד האולמות המוזיאליים משני צדיו דורשים כרטיס בתשלום נפרד, בסביבות 8-10 יורו למבוגר. בפנים קריר מאוד גם באוגוסט.

הפרדוקס שמסביר את המקום הזה הוא גם הסיבה שהוא קיים: דווקא משום שבמשך מאות שנים תושבי הארמון השתמשו במרתפים כבור אשפה ביתי, קדחו חורים ברצפות מעליהם וזרקו פנימה פסולת ושפכים, החללים נאטמו, נחתמו מפני מזג האוויר ונשכחו. מה שנראה כמו הזנחה מוחלטת התברר בדיעבד כשיטת שימור מוצלחת יותר מכל תוכנית קונסרבציה.

התוצאה היא אחד ממכלולי החללים התת-קרקעיים המקומרים השלמים ביותר מהעת העתיקה ששרדו בעולם, בלב עיר חיה ושוקקת. וכיוון שתשריט הקומה התחתונה חוזר כמעט אחד לאחד על חלוקת החדרים שמעליה, ההליכה בין הקשתות היא בפועל הליכה בתוך תוכנית הבנייה של דירת קיסר רומי - זו שלמעלה כבר מזמן איננה.

קומת מסד של קיסר: מה בדיוק נמצא מתחת לארמון

ארמון דיוקלטיאנוס (Diocletian's Palace) נבנה בתחילת המאה הרביעית לספירה כמעון פרישה מבוצר של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, על שפת המפרץ שבו יושבת היום ספליט. המכלול כולו משתרע על כ-30 אלף מטרים רבועים, שטח שקשה לתפוס כשמסתובבים בסמטאות הצרות שנבנו בתוכו במשך אלף וחמש מאות שנה. המרתפים תופסים בערך שמינית מהשטח הזה, וכולם מרוכזים בחצי הדרומי, זה שפונה לים.

למה בכלל בנו קומה תת-קרקעית

הסיבה היא הנדסית ופשוטה. הקרקע יורדת בשיפוע לכיוון המים, והקיסר רצה שדירת המגורים שלו תשקיף על הים ממפלס אחיד ומוגבה. כדי להשיג את זה בנו הרומאים מתחת לכל אגף המגורים קומה שלמה של אולמות בעלי תקרות קמרון חבית, שממלאת שלושה תפקידים בבת אחת: היא מרימה את המפלס, היא מבודדת את החדרים העליונים מרטיבות ומלחות הים, והיא מספקת שטחי אחסון עצומים למזון, ליין ולשמן זית. תקרות הקמרון בנויות מאבן מקומית מהמחצבות של האי ברץ' וממקומות סמוכים, אותה אבן בהירה שממנה בנוי כל הארמון.

למה זה החלק הכי שלם בארמון

קומת המגורים של הקיסר עצמה כמעט לא שרדה. אחרי נפילת האימפריה התיישבו בתוך הארמון פליטים מהעיר הסמוכה סלונה, ובמשך הדורות הם פירקו, בנו מחדש, הוסיפו קומות והפכו את החדרים הקיסריים לבתי מגורים, כנסיות וחצרות. מה שנשאר מהפאר המקורי מעל פני הקרקע הוא פרגמנטים: הפריסטיל, הווסטיבול המעוגל, המאוזוליאום שהפך לקתדרלה. מתחת לרגליים, לעומת זאת, נשמרה קומה כמעט שלמה.

המרתף כתשריט של הארמון

הנקודה שהופכת את המקום לחשוב באמת ולא רק למרשים: החלוקה הפנימית של המרתפים משכפלת את חלוקת החדרים שמעליהם, כי הקירות התחתונים נועדו לשאת את הקירות העליונים. אולם בזיליקלי למטה מסמן אולם בזיליקלי למעלה, חדר מרובע מסמן חדר מרובע, ומסדרון רוחב מסמן מסדרון רוחב. ארכיאולוגים משחזרים את תוכנית דירתו של דיוקלטיאנוס בעיקר מהמרתפים, לא מהשרידים שמעל. מבקר שמבין את זה מפסיק לראות מחסן ומתחיל לראות שרטוט אדריכלי בקנה מידה אחד לאחד.

הזבל ששימר קיסרות: איך המרתפים שרדו אלף ושבע מאות שנה

סיפור השימור של המרתפים הוא אחד הסיפורים המשעשעים והמלמדים בארכיאולוגיה של הים התיכון, והוא גם ההסבר לשאלה שכל מבקר שואל: איך ייתכן שדווקא החלק שאיש לא טיפח הוא זה שנשאר שלם.

עיר בתוך ארמון, ומזבלה מתחתיה

מרגע שהפכו החדרים העליונים לבתי מגורים, נוצרה בעיה יומיומית: לאן זורקים. הפתרון של הדיירים היה ישיר. הם קדחו פתחים ברצפות דירותיהם, ישירות אל תוך החללים הריקים שמתחת, והשליכו פנימה פסולת ביתית, שאריות מזון ושפכים. הצטברות של דורות מילאה אולם אחרי אולם עד לגובה התקרה. הכניסות נחסמו, המעברים נסתמו, והמרתפים פשוט נמחקו מהתודעה של העיר.

מבחינה ארכיאולוגית זו הייתה מתנה. חומר המילוי אטם את החללים הרמטית כמעט: לא נכנסו אליהם גשם, רוח, מלח ים או שמש, לא נבנו בתוכם קומות נוספות, ואיש לא פירק מהם אבנים לצורכי בנייה כמו שנעשה בשאר הארמון. הפסולת שימרה את הקמרונות, שימרה שרידים אורגניים, ואפילו שימרה תשתיות מהתקופה הרומית עצמה.

מהמאה ה-19 ועד ימינו

העבודה הראשונה לניקוז, פינוי וייצוב של החלקים שקרסו נעשתה במאה ה-19 בידי ויצקו אנדריץ', הראשון שנחשב לאיש שימור מקצועי בספליט ובקרואטיה כולה. אבל הפינוי השיטתי האמיתי התחיל רק באמצע המאה ה-20, בשנת 1956, ונמשך בגלים במשך עשרות שנים. האגף המערבי נפתח לקהל בסוף שנות החמישים, האגף המזרחי רק באמצע שנות התשעים אחרי עבודות שימור ארוכות. עד היום מוערך שכ-85 אחוז משטח המרתפים נוקה, כלומר עדיין נותרו חללים שלא נפתחו.

מה מצאו בפנים

בין השכבות התגלו ממצאים מכל התקופות שעברו על המקום: כלי חרס, בורות מים מהתקופות המאוחרות, מתקנים לייצור יין ושמן זית מימי הביניים, שברי עמודים ופסלים שהושלכו פנימה, ואפילו עדויות למבנים שקדמו לארמון עצמו. אחת התובנות המעניינות היא שהמרתפים לא היו רק פסיביים: בימי הביניים חיו בהם אנשים, ייצרו בהם, ואגרו בהם מים. הם היו קומה פעילה של העיר לפני שהפכו לקומה קבורה שלה.

מה רואים בפנים: אולם אחרי אולם

הביקור בחלק המוזיאלי אינו ארוך, אבל הוא צפוף בפרטים למי שיודע מה לחפש. זה לא מוזיאון עם ויטרינות ותאורה דרמטית אלא חלל ארכיאולוגי גולמי, ובזה בדיוק הכוח שלו.

האולם המרכזי והקמרונות

הרושם הראשון הוא של גודל. האולם המרכזי הגדול נפרש בקשתות אבן רחבות שמתכנסות למעלה, והאור מגיע ממנורות עמומות ומפתחי אוורור בודדים. סביבו מסתעפים אולמות בצורות שונות: בזיליקליים ארוכים עם שורות עמודים, חללים מרובעים, וחדרים בצורת צלב. השוני בין הצורות אינו אקראי, הוא נגזר מהחדרים שהיו מעל. בקצות כמה מהמסדרונות אפשר לראות היכן נחסם המעבר ולנחש כמה עוד ממשיך מעבר לקיר.

מתקן היין ושמן הזית

באחד האולמות מוצגים שרידיו של מתקן עתיק לסחיטת יין ושמן זית, אחד הממצאים הפיזיים המרשימים במקום. הוא ממחיש שהמרתפים לא היו רק מחסן פסיבי אלא אזור עבודה: כאן אחסנו, כאן ייצרו, ומכאן העלו את התוצרת לקומות שמעל. עבור מטיילים שראו כבר את אזורי היין של דלמטיה, זו נקודת חיבור נחמדה לתרבות שעדיין חיה בגבעות שמסביב לעיר.

שברי אבן, שולחן שיש וספינקסים

לאורך הקירות מוצגים שברי עמודים, כותרות, אלמנטים אדריכליים שנשלפו מחומר המילוי, וכן שולחן שיש גדול שיוחס לאולם הסעודה של הקיסר. בארמון פזורים גם ספינקסים ממצרים, שהובאו לכאן מאלכסנדריה בעקבות מסע הקיסר במצרים, וחלקים מהם ניתן לראות במרתפים ובסביבתם. את הספינקס השלם ביותר רואים בפריסטיל עצמו, כך שכדאי לצאת מהמרתפים ולעלות לחפש אותו.

הפער בין החלק המערבי למזרחי

שני האגפים אינם זהים בחוויה. המערבי, שנפתח מוקדם יותר, נקי יותר ומסודר יותר ולעיתים מארח תערוכות מתחלפות. המזרחי, שנפתח מאוחר, גולמי יותר, אפלולי יותר ומרגיש פחות "מוזיאוני". רבים מדלגים עליו כי הכניסה אליו פחות ברורה. מי שמחפש את התחושה הכי קרובה לאיך שהמקום נראה כשפינו אותו, כדאי שיוודא שהוא נכנס גם לשם.

מעבר חופשי מול כרטיס בתשלום: הטעות שהכי חוזרת

זו הנקודה שגורמת ליותר בלבול מכל דבר אחר במרתפים, וגם למחלוקת המוזרה בביקורות המטיילים: חלק כותבים שהמקום מדהים וחלק כותבים שלא היה שם כלום. שתי הקבוצות צודקות, כי הן פשוט לא ביקרו באותו מקום.

מה חופשי ומה לא

המסדרון המרכזי הרחב שחוצה את המרתפים משער הארד שעל הריווה ועד למדרגות שעולות אל הפריסטיל הוא מעבר ציבורי פתוח, בלי כרטיס ובלי שער. לאורכו ניצבים דוכני מזכרות, עניבות, שמן זית ומגנטים. עשרות אלפי אנשים עוברים בו מדי יום בדרכם מהטיילת אל לב העיר העתיקה, מצלמים את הקשתות, ויוצאים בתחושה שראו את המרתפים. הם לא. הם ראו מסדרון אחד.

האולמות המוזיאליים האמיתיים נמצאים משני צדי המסדרון הזה, מאחורי כניסות נפרדות עם דלפק כרטיסים. שם נמצאים החללים הגדולים, מתקן היין והשמן, שברי הפסלים והשקט. מבקר שעבר במסדרון החופשי, ראה דוכנים והמשיך הלאה, החמיץ את עיקר האתר.

איפה קונים ומה טווח המחירים

הכרטיסים נמכרים בעמדה שבכניסה לחלק המוזיאלי, ואפשר גם להזמין מראש באינטרנט. טווח המחיר המייצג למבוגר הוא בסביבות 8 עד 10 יורו, עם הנחות לילדים בגיל בית ספר, לסטודנטים עם תעודה ולגמלאים, וכניסה חופשית לפעוטות. המחירים מתעדכנים ולכן נכון לאמת מול הקופה או מול הספק לפני ההגעה. מי שמעדיף להבטיח כניסה בלי לחפש את הדלפק יכול לרכוש מראש כרטיס כניסה למרתפי ארמון דיוקלטיאנוס.

עם מדריך או לבד

המרתפים כמעט חסרי שילוט מסביר, וזה החיסרון הגדול שלהם. מי שנכנס לבד רואה חלל יפה ולא בהכרח מבין מה הוא רואה. סיור מודרך של הארמון שכולל את הכניסה למרתפים פותר בדיוק את זה, ולרוב הוא נמשך שעה עד שעה וחצי מעל הקרקע ומתחתיה. אופציה מקובלת היא סיור הליכה בארמון דיוקלטיאנוס והעיר העתיקה. אזהרה שחוזרת בדיווחי מטיילים: יש סיורים זולים שדוחפים את הקבוצה במהירות דרך המרתפים ומסיימים בחנות מזכרות. שווה לבדוק בביקורות כמה זמן בפועל מוקדש למרתפים.

מרין של משחקי הכס: הקומה שבה שרשרו את הדרקונים

עבור חלק גדול מהמבקרים הצעירים, המרתפים אינם אתר רומי אלא לוקיישן. זהו אחד המקומות המזוהים ביותר בקרואטיה עם סדרת הפנטזיה של HBO, והוא הפך ליעד עלייה לרגל של מעריצים מכל העולם.

מה צולם כאן בדיוק

ספליט שימשה את הפקת הסדרה כעיר מרין, וצוות ההפקה עשה בה שימוש לאורך עונות 4 עד 6. החללים התת-קרקעיים של הארמון שימשו כמרתפי הכליאה שבהם כבלה דאינריז את שני הדרקונים שלה, אחרי שהפכו מסוכנים מכדי להסתובב חופשי, וכן לחלק מסצנות הפנים של אולם השלטון שלה. הפריסטיל והסמטאות שמסביב שימשו לצילומי הרחוב והשוק של מרין.

איך זה נראה במציאות

כדאי לכוונן ציפיות. אין במרתפים תפאורה, אין פסלי דרקונים ואין סימון של "כאן צולם". מה שיש הוא החלל האמיתי, שהוא ממילא מרשים, ומדריכים שמצביעים על הזוויות המדויקות שבהן עמדה המצלמה. מעריצים מדווחים שדווקא זה מה שעובד: לזהות את הקשת שמוכרת מהמסך בלי שום אפקט מסביב. מי שרוצה את החוויה המלאה ילך עם מדריך שמכיר את הפריימים, למשל בסיור משחקי הכס בספליט הכולל את מרתפי הארמון, או בסיור הליכה בקבוצה קטנה עם כניסה למרתפים.

לוקיישנים נוספים בטווח נסיעה קצר

מי שנכנס לעניין ירצה להמשיך. מבצר קליס, כ-20 דקות נסיעה צפונה מהעיר, שימש גם הוא כמרין בסצנות חוץ, ויש לו ממילא ערך היסטורי עצמאי ונוף פנורמי אל מפרץ ספליט. הכפר ז'רנובניצה הסמוך שימש לסצנות נוספות. שילוב של מרתפים בבוקר ומבצר קליס אחר הצהריים הוא יום מלא והגיוני, במיוחד למי שנוסע ברכב שכור. מי שמתלבט על נהיגה עצמאית בקרואטיה ימצא ערך בסקירה על השכרת רכב ונהיגה בקרואטיה.

מתי ללכת, כמה זמן להקצות ומה ללבוש

העיתוי כאן עובד הפוך מכל אתר אחר בספליט, וזו אחת מנקודות הידע השימושיות ביותר למי שמטייל בקיץ הדלמטי.

שעת הצהריים החמה היא דווקא השעה הנכונה

ספליט בשיא הקיץ היא עיר לוהטת, והאבן הבהירה של הארמון מחזירה חום כל אחר הצהריים. המרתפים, לעומת זאת, שומרים על טמפרטורה נמוכה ויציבה לאורך כל השנה, וההפרש מורגש מיד בכניסה. בזמן שכל שאר האטרקציות מתרוקנות בגלל החום, ההיגיון אומר בדיוק להפך: לרדת למטה בין 12:00 ל-15:00, לצנן את הגוף, ולצאת החוצה כשהשמש כבר נמוכה. משפחות עם ילדים מדווחות שזו הפסקת האמצע שמצילה את היום.

עומסים לפי שעה ולפי יום

העומס במסדרון החופשי נקבע כמעט לגמרי לפי אוניות התענוגות שעוגנות בנמל. בשעות שבהן קבוצות מאורגנות זורמות מהריווה אל הפריסטיל, בעיקר בבוקר המאוחר, המסדרון נעשה צפוף מאוד. הדבר המעניין הוא שהחלק המוזיאלי בתשלום נשאר שקט גם אז, כי רוב הזורמים לא נכנסים אליו. כלומר גם בשעת שיא אפשר להיות כמעט לבד באולמות הגדולים. מי שרוצה גם מסדרון ריק וגם אולמות ריקים, השעה הראשונה אחרי הפתיחה או השעה האחרונה לפני הסגירה הן ההימור הטוב.

שעות פתיחה ועונתיות

שעות הפעילות משתנות בין עונת הקיץ לחורף, כשבחודשי הקיץ הפתיחה מוקדמת יותר והסגירה מאוחרת בהרבה, ובחורף הטווח מצטמצם משמעותית. הכניסה האחרונה מוקדמת מזמן הסגירה. כיוון שהשעות מתעדכנות מעונה לעונה, נכון לאמת ביום הביקור עצמו ולא להסתמך על מה שנכתב מראש.

מה ללבוש ולקחת

• נעליים סגורות ויציבות. הרצפה אינה אחידה, יש אבנים בולטות ומדרגות בכמה מעברים.
• שכבה נוספת. ההפרש בין החוץ לפנים משמעותי, וילדים קטנים מרגישים אותו מהר.
• התאורה עמומה בכוונה. צילום בטלפון יצא טוב יותר במצב לילה, ורצוי להישען על קיר במקום להשתמש בפלאש.
• לא נדרש קוד לבוש. עם זאת, אם משלבים ביקור בקתדרלה הסמוכה, שם כן נדרשת לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים.

איך מגיעים למרתפים ומה יש מסביבם

המיקום הוא אחד היתרונות הגדולים: אי אפשר להחמיץ את המקום, כי הוא נמצא בדיוק על הציר שבו עוברים ממילא.

שתי הכניסות

הכניסה הנוחה ביותר היא משער הארד, השער הדרומי של הארמון, שנפתח היישר אל טיילת הריווה מול הים. פעם זה היה שער הים של הקיסר, שדרכו אפשר היה לעלות מסירה ישירות אל הארמון. הכניסה השנייה היא מלמעלה: מהפריסטיל יורדים במדרגות אל תוך המסדרון. שתי הכניסות מובילות לאותו מעבר חופשי, ומשם פונים הצידה אל הדלפק של החלק בתשלום.

להגיע לספליט ולעיר העתיקה

ספליט היא צומת התחבורה של דלמטיה. נמל התעופה נמצא כ-25 קילומטרים מהעיר עם קו אוטובוס סדיר, נמל המעבורות והקטמרנים אל האיים נמצא ממש בקצה הריווה במרחק הליכה מהמרתפים, ותחנת הרכבת והאוטובוסים המרכזית צמודה אליו. טיסות ישירות מתל אביב אל חופי קרואטיה פועלות בעיקר בעונת הקיץ ובהיקף שמשתנה משנה לשנה, ולכן שווה להשוות גם חיבורים דרך זאגרב או דרך יעדי המשך אירופיים לפני שסוגרים כרטיס. בתוך העיר העתיקה אין נסיעה ברכב, והכל נעשה ברגל. מי שרוצה לקבל תמונה כוללת של העיר לפני שהוא צולל לפרטים יכול לשלב את אוטובוס התיירים של ספליט.

מה משלבים באותו יום

• הפריסטיל והקתדרלה. החצר המרכזית של הארמון והמאוזוליאום של דיוקלטיאנוס שהפך לקתדרלת סנט דוימה נמצאים 30 שניות הליכה מיציאת המרתפים.
• הווסטיבול. חלל עגול ומקורה בכיפה חלקית, שבו לעיתים קרובות שרות קבוצות שירה מקומיות. האקוסטיקה שם יוצאת דופן וזה חינם.
• גבעת מריאן. ריאה ירוקה עם נקודות תצפית מעל העיר והים, מרחק הליכה מקצה העיר העתיקה.
• קניות בסמטאות. מי שמחפש איפה קונים באמת בעיר ימצא כיוונים בסקירה על שופינג בספליט.

נקודת עניין ישראלית בקיר המערבי של הארמון

בסמטה צרה בשם ז'ידובסקי פרולז, כלומר מעבר היהודים, בנוי בית הכנסת של ספליט לתוך הקיר המערבי של ארמון דיוקלטיאנוס עצמו. הקהילה שהקימה אותו הגיעה לכאן בעקבות הגירוש מספרד ומפורטוגל, והמבנה נחשב לאחד מבתי הכנסת הספרדיים הוותיקים בעולם שעדיין פעילים. ארון הקודש בנוי אל תוך אבן הארמון הרומי. הקהילה היום קטנה מאוד ובלי רב קבוע, ואין מדובר באתר תיירות מסחרי, ולכן נכון לתאם ביקור מראש מול הקהילה ולא להגיע בהפתעה. למי שמטייל עם ילדים ורוצה להבין את המסגרת הרחבה של טיול כזה, יש ערך גם בקריאה על קרואטיה עם ילדים.

למי זה מתאים: ילדים, נגישות והאם זה שווה את הכסף

לא כל אתר מתאים לכל מטייל, וכאן ההתאמה תלויה מאוד בגיל, בניידות ובציפיות.

עם ילדים

הגיל המתאים ביותר הוא גיל בית ספר, בערך משש ומעלה. ילדים בגיל הזה מתחברים לחלל האפל, לקשתות ולסיפור על העיר שזרקה את הזבל שלה למטה, ובמיוחד לזווית של מרתפי הדרקונים. הביקור קצר מספיק כדי לא לשעמם ומרשים מספיק כדי להיזכר. עם פעוטות בעגלה זה מסובך יותר: יש מדרגות בכמה מעברים, הרצפה לא חלקה, ועגלה תהיה מטרד. עדיף מנשא. שווה גם ללמד את הילדים שתי מילים בקרואטית לפני הכניסה, זה תמיד מפרק את הקרח מול הצוות המקומי, ואפשר להתחיל מהשפה המקומית בקרואטיה.

נגישות ומגבלות תנועה

המסדרון החופשי בין הריווה לפריסטיל שטוח יחסית וניתן לעבור בו, אבל הכניסה מצד הפריסטיל היא במדרגות. החלק המוזיאלי כולל מדרגות פנימיות, מעברים צרים ורצפה עתיקה לא אחידה, ולכן הוא בעייתי לכיסאות גלגלים ולמי שמתקשה בהליכה. גם התאורה העמומה מוסיפה קושי למי שיש לו בעיית ראייה. מי שהנגישות קריטית עבורו כדאי שיברר את מצב הנגישות מול מוזיאון העיר לפני התכנון.

כמה זמן להקצות

מעבר מהיר דרך המסדרון החופשי לוקח חמש דקות. סיור עצמאי בחלק המוזיאלי לוקח 20 עד 30 דקות למי שרק מסתכל, ו-45 עד 60 דקות למי שקורא, מצלם ומסתובב בשני האגפים. סיור מודרך שמשלב את הארמון מעל ומתחת הוא בדרך כלל שעה עד שעה וחצי. תכנון של שעה במרתפים הוא הימור בטוח.

האם זה שווה את המחיר

הביקורות חלוקות, ואפשר להסביר בדיוק למה. מי שכבר עבר במסדרון החופשי, ראה קשתות ודוכנים, ואז שילם וגילה עוד קשתות בלי הסבר, יוצא מאוכזב. מי שנכנס עם הבנה שהוא הולך על שרידי דירת קיסר, מקדיש שעה, מחפש את מתקן היין ואת שברי השיש, ומגיע בשעה חמה כשהחוץ בלתי אפשרי, יוצא מרוצה מאוד. במחיר של פחות מכוס קפה וכריך בטיילת, בעיר שבה כמעט כל אטרקציה גובה כניסה, זו אחת התמורות הטובות בעיר העתיקה. התנאי הוא לדעת לאן נכנסים.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המסדרון שבין הריווה לפריסטיל פתוח בחינם ואינו האתר עצמו. האולמות המוזיאליים נמצאים משני צדיו, מאחורי דלפק כרטיסים נפרד
• בפנים קריר משמעותית מבחוץ לאורך כל השנה, ולכן שעת הצהריים החמה היא דווקא העיתוי הנכון לביקור בקיץ
• המרתפים שרדו כי מילאו אותם בפסולת ובשפכים במשך מאות שנים. הפינוי השיטתי החל רק באמצע המאה ה-20 וטרם הושלם
• תשריט המרתפים משכפל את חלוקת החדרים של דירת הקיסר שמעליהם, ולכן זו למעשה תוכנית הבנייה של ארמון שכבר איננו
• האתר כמעט חסר שילוט מסביר. מי שנכנס בלי מדריך או בלי רקע מוקדם יראה חלל יפה בלי להבין מה הוא רואה
• הרצפה עתיקה ולא אחידה, יש מדרגות והתאורה עמומה. נעליים סגורות חובה, עגלת תינוק מטרד

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לעבור במסדרון החופשי, לצלם קשתות ודוכני מזכרות, ולצאת בתחושה שראיתם את מרתפי דיוקלטיאנוס
• להגיע לביקור בשעות הבוקר המאוחרות, בדיוק כשקבוצות מאוניות התענוגות זורמות מהריווה אל הפריסטיל
• לתכנן חמש דקות ולהצטרף לסיור מהיר שדוחף את הקבוצה דרך המרתפים ומסיים בחנות מזכרות
• להיכנס עם עגלת תינוק או בכפכפים. הרצפה לא אחידה ויש מדרגות בכמה מהמעברים
• להסתפק באגף המערבי המסודר ולפספס את האגף המזרחי הגולמי, שהכניסה אליו פחות ברורה
• להסתמך על שעות פתיחה שנקראו מראש. הן משתנות בין קיץ לחורף והכניסה האחרונה מוקדמת מהסגירה

שאלות נפוצות

האם הכניסה למרתפי דיוקלטיאנוס בתשלום?

תלוי לאן. המסדרון המרכזי המקומר שחוצה את המרתפים משער הארד שעל הריווה ועד למדרגות הפריסטיל הוא מעבר ציבורי חופשי לחלוטין, עם דוכני מזכרות לאורכו. האולמות המוזיאליים משני צדי המסדרון דורשים כרטיס בתשלום נפרד, ונכנסים אליהם דרך דלפק כרטיסים בצד. זו נקודת הבלבול הנפוצה ביותר במקום.

כמה עולה כרטיס למרתפים?

טווח המחיר המייצג הוא בסביבות 8 עד 10 יורו למבוגר, עם הנחות לילדים בגיל בית ספר, לסטודנטים עם תעודה ולגמלאים, וכניסה חופשית לילדים קטנים. המחירים מתעדכנים מעת לעת ולכן נכון לאמת מול הקופה באתר או מול הספק שדרכו מזמינים מראש.

כמה זמן צריך להקצות לביקור?

מעבר מהיר במסדרון החופשי לוקח חמש דקות. סיור עצמאי בחלק המוזיאלי לוקח 20 עד 30 דקות למי שרק עובר, ו-45 עד 60 דקות למי שמסתובב בשני האגפים ומצלם. סיור מודרך שמשלב את הארמון מעל ומתחת נמשך בדרך כלל שעה עד שעה וחצי. שעה שלמה היא תכנון בטוח.

האם המרתפים מתאימים לילדים?

מגיל בית ספר ומעלה זה עובד מצוין. החלל האפל, הקשתות, הסיפור על העיר שזרקה את הפסולת שלה למטה והקשר לסדרת הפנטזיה מחזיקים את תשומת הלב בלי להעייף. עם פעוטות בעגלה זה פחות נוח: יש מדרגות במעברים, הרצפה לא אחידה ועדיף מנשא.

אילו סצנות ממשחקי הכס צולמו כאן?

החללים התת-קרקעיים שימשו כמרתפי הכליאה של מרין, שבהם כבלה דאינריז את שני הדרקונים שלה, וכן לחלק מסצנות הפנים של אולם השלטון שלה, לאורך עונות 4 עד 6. הפריסטיל והסמטאות מסביב שימשו לסצנות הרחוב והשוק. אין תפאורה או סימון במקום, רק החלל האמיתי.

מה השעה הכי טובה לבקר במרתפים?

בקיץ דווקא הצהריים החמים, בין 12:00 ל-15:00. בפנים קריר מאוד לאורך כל השנה וההפרש מהחוץ מורגש מיד, כך שהביקור הופך למקלט אמיתי מהחום בשעה שכל שאר האתרים בלתי נסבלים. אם המטרה היא גם מסדרון ריק, השעה הראשונה אחרי הפתיחה או האחרונה לפני הסגירה עדיפות.