פעם, לפני יותר מאלפיים שנה, כשקרואטיה של ימינו עוד לא הייתה קיימת, על שפת הים האדריאטי שכנה עיר קטנה אך אסטרטגית בשם יאדרה (Iadera). קיסרות אחת – האימפריה הרומית – ידעה לזהות את הפוטנציאל שבה, והחליטה להפוך אותה לעיר רומית גאה, עם כל מה שמגיע לעיר רומית אמיתית: מקדשים, אמפיתיאטרון… וכמובן – פורום.

אבל לא כל פורום נבנה כמו זה.

הקיסר אוגוסטוס – האיש שידע יותר מכל את כוחו של מבנה ציבורי יפהפה – שלח אדריכלים, פסלים ובנאים אל חופה של יאדרה. הם עבדו שנים, בעמל רב, ויצרו כיכר עצומה, מלבנית, סימטרית, מלכותית – שבלבה עמד מקדש מרשים. סביבו הוקמו עמודים קורינתיים גבוהים, גרמי מדרגות, קירות שיש לבן עם כתובות רשמיות חקוקות, ופסלים של אלים ואנשי ציבור.

בפורום הזה התקיימו החיים עצמם – הדיונים, השוק, הטקסים, החוקים והאהבות. זה היה הלב הפועם של העיר. כל רומאי חשוב שדרך בזאדרה – עבר דרכו.

אבל הגלגלים של הזמן לא מפסיקים להסתובב.

הממלכה הרומית נחלשה, והגלים של ההיסטוריה החלו לשטוף את הפורום. גותים, ביזנטים, ויקינגים, וערבים – כל אחד השאיר סימן, או סדק. רעידות אדמה הרעידו את עמודיו, קרבות שברו חלק מהקירות, ובימי הביניים – במקום לבנות חדש, פרקו המקומיים את האבנים והשתמשו בהן לבניית כנסיות ומנזרים. האבן שנלקחה מהמקדש של יופיטר? ייתכן שהיא היום בקיר של קתדרלת סיינט אנסטסיה.

אבל הנה הקסם: למרות הכל – הפורום לא נעלם. הוא פשוט שינה צורה.

הוא הפך לפסיפס של תקופות – שבו עמודים רומיים עומדים לצד מדרגות גותיות, ומסביבם שוקקת עיר מודרנית. הוא לא מוזיאון – אלא חלק חי מהעיר. מקום שבו אפשר לשבת על אבן רומית ולשמוע מופע מוזיקה, או לשתות קפה מעל קיר בן אלפיים שנה.

וכמו באגדה טובה – הסיפור שלו לא נגמר. הוא ממשיך להיכתב בכל יום, בכל מבט, ובכל מבקר שנעמד מול עמודי השיש ושואל את עצמו – איך זה עדיין עומד?