ההיסטוריה של אוגליאן ארוגה כמו יריעה צבעונית של עמים, תרבויות וסיפורים – כל שכבה מוסיפה נדבך נוסף לזהותו של האי.

כבר בעת העתיקה נמשכו לכאן מתיישבים בזכות מיקומו האסטרטגי מול העיר זאדאר, קרקע פורייה ועצי זית שהניבו שמן יקר ערך. יש עדויות לכך שהרומאים בנו כאן וילות כפריות ומתקני ייצור שמן, והותירו אחריהם שרידים שמעידים על חשיבותו הכלכלית של האי.

בימי הביניים, אוגליאן הפך לחלק בלתי נפרד מהעולם הדלמטי – שליטים וונציאנים שלטו בו במשך מאות שנים והשפעתם ניכרת עד היום בארכיטקטורה, בכנסיות ובמבצרים. אחד האתרים המרשימים ביותר הוא מבצר סנט מיכאל (Fortress of St. Michael), שנבנה במאה ה־13 ושימש נקודת שמירה אסטרטגית. מהחומות נשקף נוף פנורמי רחב אל הים האדריאטי ואיי קוורנר, ממש כפי שהביטו בו הלוחמים והסוחרים בעבר.

האי נודע מאז ומתמיד בזכות עצי הזית שלו – מסורת הגידול כאן השתמרה לאורך מאות שנים, וכיום ניתן למצוא על האי עצי זית בני מאות, ויש הטוענים שאפילו בני אלף שנה. שמן הזית של אוגליאן נחשב לאחד האיכותיים בקרואטיה, וממשיך להיות סמל של זהות מקומית ושל פרנסה לדורות.

עם השנים, חיי היום־יום באי כמעט ולא השתנו. דיג, חקלאות ושמן זית נשארו עמודי התווך של הקיום, ואפילו בתקופות של שליטה זרה – העות’מאנים, הוונציאנים או האוסטרו־הונגרים – תושבי האי המשיכו לשמור על אורח חיים פשוט ואותנטי.

היום, כשהמבקרים מגיעים לאוגליאן, הם לא פוגשים רק נופים מרהיבים וחופים בתוליים – אלא גם את ההיסטוריה החיה שנמצאת בכל סמטה, כנסייה עתיקה או מטע זיתים שממשיך לספר סיפור על התמדה, זהות ומסורת.