את מרכז ספליט עושים ברגל: העיר העתיקה וארמון דיוקלטיאנוס סגורים לתנועת רכב, ורוב מה שמעניין מרוכז בטווח 15 דקות הליכה מהריווה. אוטובוס עירוני של Promet נדרש רק לחופים הרחוקים, לסולין, לטרוגיר ולשדה התעופה, בעלות של כמה יורו לנסיעה בלבד, ומעבורות לאיים יוצאות מהנמל שצמוד למרכז. רכב שכור בעיר עצמה הוא נטל, לא נכס.

ספליט מטעה במפה. היא נראית כמו עיר גדולה שנמרחת לאורך המפרץ, ואכן חיים בה מאות אלפי אנשים - אבל הגרעין התיירותי שלה הוא ריבוע קטן להפליא. ארמון דיוקלטיאנוס, שנבנה במאה הרביעית לספירה כארמון פרישה של הקיסר, הוא בסך הכל כ-215 על 180 מטר. כל מה שמסביבו - הריווה, שוק הירקות, הפסקריה, תחנת האוטובוסים, נמל המעבורות - מסודר במעגל צמוד סביב אותו ריבוע. מי שמבין את זה ביום הראשון חוסך לעצמו מאות יורו וכמה שעות של תסכול.

הבלבול האמיתי מתחיל דווקא ברגע שיוצאים מהמעגל הזה: שתי מערכות אוטובוס עם תעריפים שונים, טרמינל אחד שלא נמצא איפה שחושבים, ונמל שממנו יוצאות מעבורות מכוניות וקטמרנים לאותם איים - אבל לנמלים שונים לגמרי. הפרטים שלמטה הם ההבדל בין חופשה שזורמת לבין יום שנשרף בתורים.

ספליט היא עיר של הולכי רגל - וזאת לא סיסמה שיווקית

הדבר הראשון שמפתיע מבקרים ראשונים הוא כמה מעט תחבורה הם באמת צריכים. הליבה ההיסטורית של ארמון דיוקלטיאנוס היא מתחם הולכי רגל, וכניסת רכב אליה מוגבלת מאוד - בפועל, מכונית פרטית של מבקר לא נכנסת לשם בכלל. הסמטאות ברוחב של שני אנשים, חלקן מסתיימות במדרגות, וההיגיון העירוני שלהן הוא של המאה הרביעית ולא של חניון.

מפת המרחקים האמיתית

מרכז הריווה, טיילת הדקלים שלאורך הים, הוא נקודת האפס הנוחה ביותר לחישוב. משם: הפריסטיל וקתדרלת סבטי דויה במרחק 3-4 דקות; שוק הירקות והפסקריה 5-7 דקות; התחנה המרכזית ונמל המעבורות כ-7 דקות מזרחה; חוף באצ׳ביצה, החוף החולי היחיד בעיר, 10-15 דקות בהליכה מישורית לחלוטין; ורגלי גבעת מרז׳אן כ-20 דקות מערבה. זה הכל. ברוב הימים, סך הצעדים בספליט יעבור בקלות את מה שמכונית הייתה חוסכת.

מה ההליכה כן דורשת

שני דברים שכדאי לדעת מראש. הראשון: אבן הגיר שמרצפת את הארמון מלוטשת מדורות של רגליים, והיא הופכת חלקלקה כמעט כמו קרח אחרי גשם קצר - מקומיים נועלים סוליות שטוחות ולא סנדלי אצבע. השני: הריווה מישורית, אבל מרז׳אן היא טיפוס אמיתי, והדרך הפופולרית אליה עוברת בגרם מדרגות ארוך מרובע וארוש. מי שמחפש עלייה נוחה יותר יעדיף את הכביש המקיף מצד מערב.

הטיפ שמופיע שוב ושוב אצל מטיילים

הסמטאות הפנימיות של הארמון נשארות מוצלות וקרירות גם בשעות החמות ביותר, בעוד הריווה נצרבת. בצהריים של אמצע הקיץ, מסלול שנע בין הסמטאות במקום לאורך הים הופך את ההליכה מסבל להנאה. באותה הזדמנות, מי שמשלב קניות ימצא את מרבית החנויות בטווח ההליכה הזה - פירוט מלא יש בסקירת השופינג בספליט.

האוטובוסים של ספליט - שתי מערכות שמבלבלות כמעט את כולם

Promet, מפעילת התחבורה הציבורית של האזור, מריצה שני סוגי קווים שנראים דומים לגמרי כשהם מגיעים לתחנה, אבל שייכים לעולמות תעריף שונים. חוסר ההבנה של ההבדל הזה הוא הסיבה מספר אחת לוויכוחים עם נהגים.

קווים עירוניים - אזור 1

אלה הקווים שנעים בתוך ספליט עצמה: לשכונות המערביות, לחופים, לבתי החולים, לאצטדיון. כרטיס לאזור אחד עולה בסביבות יורו וחצי בקיוסק או באפליקציה, וזהו הכרטיס שרוב המבקרים יצטרכו - אם בכלל. קו 12, למשל, הוא הקו הפרקטי לחוף קשיוני שמתחת למרז׳אן, נסיעה של פחות מרבע שעה שחוסכת טיפוס בשמש.

קווים פרבריים - אזורים 2 עד 4

הקווים שיוצאים מגבולות העיר עובדים לפי מספר אזורי תעריף, והמחיר עולה בהתאם. אזור 2 מכסה את סולין, סטוברץ׳, פודסטראנה וקליס; אזור 3 את קאשטלה ואת שדה התעופה; אזור 4 את טרוגיר. בפועל זה אומר שנסיעה לטרוגיר תעלה כמה יורו ולא אירו וחצי, ושחייבים לבקש את הכרטיס לפי מספר האזורים ולא לפי היעד. קו 22 הוא הקו למבצר קליס והוא עובר דרך סולין, כלומר אפשר לשלב את חורבות סלונה הרומיות ואת המבצר ביום אחד בתחבורה ציבורית בלבד. קו 60 יוצא דרומה לעבר אומיש.

איך קונים, ולמה זה משנה כל כך

שלוש דרכים: אפליקציית Promet הרשמית, קיוסק (רשתות העיתונים הפזורות בכל פינה), או ישירות מהנהג. ההפרש אינו סמלי - קנייה אצל הנהג מייקרת את הנסיעה כמעט פי שניים, ולעיתים בדיוק פי שניים. האפליקציה מאפשרת לטעון ארנק בכרטיס אשראי, לבחור מספר אזורים ולראות את מיקום האוטובוסים בזמן אמת, והיא הפתרון שמטיילים מנוסים ממליצים עליו בפורומים שוב ושוב.

החתמה - אל תדלגו על זה

כרטיס נייר מקיוסק מוצג לנהג שמחתים אותו; כרטיס מהאפליקציה נסרק מול הוולידטור הצהוב בעלייה. כרטיס שנקנה ולא נסרק אינו כרטיס, וביקורות של נוסעים שקיבלו קנס מלמדות שהבקרה אמיתית. שימו לב גם שלכרטיס יש חלון תוקף מרגע הרכישה, כך שאין טעם לקנות בבוקר כרטיס לנסיעה של הערב.

הצומת שמקל על הכל - ומה שכן נמצא במקום אחר

אחד היתרונות הגדולים של ספליט הוא שלושה סוגי תחבורה בין-עירונית שיושבים זה על גב זה. בקצה המזרחי של הריווה, במרחק הליכה קצר מהארמון, מרוכזים התחנה המרכזית לאוטובוסים בין-עירוניים, תחנת הרכבת ונמל המעבורות - כולם על אותה מדרכה, זה מול זה.

למה זה משנה בפועל

המשמעות המעשית: מי שמגיע באוטובוס מזאדאר או מדוברובניק יורד ומוצא את דלפקי המעבורות במרחק שתי דקות הליכה, בלי מונית ובלי גרירת מזוודות באבן משובשת. מי שיוצא לאי בבוקר ומטיס בערב יכול להשאיר מזוודות בשמירת חפצים באזור התחנה. וזה גם אומר שלינה ברדיוס של עשר דקות מהריווה מייתרת כמעט כל נסיעה מקומית.

הטרמינל שמפתיע - סוקוישאן

וכאן הנקודה שמפילה מטיילים: הקווים הפרבריים של Promet, כולל קו 37 לשדה התעופה ולטרוגיר וקו 38 לקאשטלה, אינם מסתיימים בתחנה המרכזית שליד הנמל. הם מתחילים ומסתיימים בטרמינל סוקוישאן, כקילומטר צפונית-מזרחית לארמון, קרוב לאצטדיון. מי שמחפש את קו 37 בתחנה המרכזית פשוט לא ימצא אותו. תחנה נוספת ונוחה של חלק מהקווים הפרבריים נמצאת ליד התיאטרון הלאומי, HNK, בקצה המערבי של המרכז.

אוטובוס התיירים

מי שרוצה סקירה מהירה של העיר בלי לפענח מספרי קווים ימצא את קו התיירים העונתי שיוצא מאזור אובלה לזרטי, שם עוגנים גם הקטמרנים - פירוט על המסלול ועל התחנות יש בעמוד אוטובוס התיירים של ספליט. זו אינה תחליף להליכה, אבל היא פתרון סביר ליום ראשון עם ילדים עייפים.

משדה התעופה למרכז - שלוש דרכים, שלושה סוגי נוסעים

שדה התעופה של ספליט אינו בספליט. הוא יושב ליד קאשטלה, כ-25 קילומטר מערבית לעיר ובעצם קרוב יותר לטרוגיר. הנסיעה לוקחת בין 25 דקות ל-50 דקות, תלוי בעומס הקיץ בכביש החוף.

קו 37 - הזול, האיטי, הצפוף

הקו העירוני-פרברי עוצר בשדה התעופה בדרכו בין טרוגיר לסוקוישאן, פועל מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד סביבות חצות, ותדירותו בדרך כלל כל 20-30 דקות. עלות הנסיעה היא כמה יורו בלבד. החיסרון ידוע ומדווח בעקביות: אין תא מטען ואין מקום ייעודי למזוודות, האוטובוס עוצר עשרות פעמים, ובשעות שיא של קיץ הוא עמוס. מי שנוסע עם תרמיל - מצוין. מי שנוסע עם שתי מזוודות גדולות וילד - פחות.

שאטל השדה

שירות השאטל המסחרי נוסע ישירות מהטרמינל אל אזור התחנה המרכזית ליד הנמל, בלי עצירות ביניים, בעלות של סביב 8-10 יורו לכיוון. הוא מתוזמן לפי גלי הטיסות, והוא הפשרה ההגיונית בין מחיר לנוחות עבור זוגות ומשפחות קטנות.

הסעה פרטית ומוניות

הסעה פרטית מוזמנת מראש מחכה עם שלט, לוקחת את המזוודות ומורידה בפתח הלינה - יתרון אמיתי כשנוחתים בשעה מאוחרת, כשהלינה נמצאת בתוך הארמון שאליו רכב לא נכנס, או כשנוסעים עם קשישים. אפשר להזמין הסעה פרטית משדה התעופה של ספליט למרכז העיר מראש, או הסעה פרטית ישירות לנמל המעבורות למי שממשיך באותו יום לאי. מונית מהשדה נעה בדרך כלל בטווח של כמה עשרות יורו - מחיר מייצג לבדיקה מול הנהג לפני העלייה.

הערה על טיסות מישראל

הקו הישיר מתל אביב לספליט הוא קו עונתי מובהק שפועל בעיקר בחודשי הקיץ, ומחוץ לעונה רוב הישראלים מגיעים דרך זאגרב או דרך חיבור אירופי. שווה לבדוק את התמונה המלאה בחיפוש הטיסות לפני שסוגרים תאריכים, כי הפרש של שבוע בשולי העונה משנה גם את מחיר הטיסה וגם את תדירות הקטמרנים לאיים.

מוניות, אובר ובולט - ומה שכדאי לדעת לפני שנכנסים לרכב

ספליט היא עיר שבה שירותי ההסעה באפליקציה פועלים באופן מלא, וזה משנה את התמונה לחלוטין לעומת מה שהיה כאן פעם.

אפליקציות ההסעה

אובר ובולט שתיהן פעילות בעיר. היתרון המרכזי אינו רק המחיר, שנוטה להיות נמוך יותר ממונית רחוב, אלא שקיפות: המחיר מוצג מראש, המסלול מתועד, והתשלום עובר באפליקציה בלי מזומן ובלי משא ומתן. בשעות העומס של ליל קיץ הזמנת נסיעה עשויה לקחת כמה דקות, ונקודות האיסוף נמצאות תמיד מחוץ לאזור הולכי הרגל - בדרך כלל בקצה הריווה או ברחוב היקפי.

מוניות מוסדרות

מוניות רגילות פועלות בעיר, עם תחנות קבועות ליד הריווה, ליד הנמל וליד התחנה המרכזית. עם נהג מוסדר אין בעיה - אבל דיווחים חוזרים בפורומים ובקבוצות מטיילים מצביעים על תופעה קבועה: אדם שמחכה לנוסעים היורדים מהמעבורת, מציע לעזור עם המזוודות ואז מבקש סכום מנופח, כשהמונה במקרה אינו פועל. הכלל פשוט: או שהמונה עובד, או שיש מחיר מוסכם בקול לפני שהמזוודה נכנסת לתא המטען. אם שני התנאים לא מתקיימים - יורדים.

מתי מונית באמת עדיפה

שלוש סיטואציות מצדיקות מונית או אפליקציה גם אחרי כל מה שנאמר: יציאה לקטמרן מוקדם בבוקר כשהאוטובוסים העירוניים עוד ברוב-שינה, חזרה מאוחרת מחוף מרוחק, ונסיעה עם מזוודות בין לינה לנמל ביום המעבר. במרחקים הקצרים האלה הסכומים נמוכים, וההפרש בין נוחות לחיסכון הוא זניח.

רכב שכור - מתי הוא נכס ומתי הוא רק תופס מקום בחניון

זו ההחלטה שהכי הרבה אנשים טועים בה. התבנית חוזרת על עצמה: שוכרים רכב לשבוע שלם כדי "להיות חופשיים", ואז מגלים שהוא עמד חמישה ימים בחניון בתשלום בזמן שהם הסתובבו ברגל.

למה רכב בעיר עצמה הוא בעיה

ראשית, העיר העתיקה חסומה לרכב לחלוטין - גם אם הלינה נמצאת בתוך הארמון, הרכב יישאר בחוץ. שנית, החניה במרכז יקרה ומוגבלת: חניית רחוב במרכז נעה סביב כמה יורו לשעה, וחניון סגור ליממה מגיע לעשרות יורו. שלישית, אזורי החניה מסומנים ומפוקחים, והדוחות בקיץ אינם נדירים. וכשמחשבים את הכל - שכירות, דלק, חניה, ביטוח - ההשוואה מול כמה כרטיסי אוטובוס והסעה אחת לשדה התעופה אינה קרובה.

מתי רכב הופך להגיוני

רכב מצדיק את עצמו בדיוק במצב אחד: יציאות יומיות אל מחוץ לעיר. מפלי קרקה, אגמי פליטביצה (Plitvice), פנים הארץ הדלמטי, כפרי היין של הזאגורה, או מסלול חוף דרומה לכיוון מקרסקה. מי שמתכנן שניים או שלושה ימים כאלה - כדאי שישכור רכב בדיוק לימים האלה, ולא לכל השהות. אפשר להשוות מחירים במנוע השוואת השכרות הרכב, ולקרוא את התמונה המלאה על הנהיגה בקרואטיה, כולל אגרות כביש וכללי דרך, בסקירת השכרת הרכב והנהיגה בקרואטיה. וכלל אצבע שאין להתפשר עליו: תמיד לקחת כיסוי ביטוחי מלא.

מי שלא רוצה לנהוג בכלל

אפשר לעשות את אותם ימים בלי הגה. סיור יום מאורגן למפלי קרקה עם שיט בנהר יוצא ממרכז ספליט, פותר את החניה ואת כניסת הפארק, ומחזיר בערב לאותה נקודה. עבור משפחות זו לרוב העסקה הטובה יותר - נושא שמפורט גם בסקירת קרואטיה עם ילדים.

רישיון ישראלי

נהיגה ברישיון ישראלי בקרואטיה אפשרית, ורישיון בינלאומי נלווה נחשב להמלצה פרקטית שמונעת ויכוחים בדלפק ההשכרה ובבקרה. חברות ההשכרה גם דורשות כרטיס אשראי על שם הנהג לפיקדון - נקודה שמפילה מטיילים שמגיעים עם כרטיס דביט בלבד.

מעבורות וקטמרנים - ספליט כשער הימי של דלמטיה

ספליט היא צומת המעבורות הגדול של החוף הדלמטי, ומהנמל שלה יוצאים קווים יומיים אל האיים המרכזיים. זו גם הסיבה שהעיר מתפקדת מצוין כבסיס: אפשר לישון בה ולראות אי אחר בכל יום.

מי מפליג לאן

מעבורות המכוניות של יאדרולינייה יוצאות מהרציף המרכזי אל סופטאר שבאי ברץ׳, אל סטארי גראד שבאי האוור (Hvar), ואל ויס וקורצ׳ולה. הקטמרנים המהירים, שהם לנוסעי רגל בלבד, יוצאים מרציפי הקטמרנים הסמוכים ומגיעים ישירות לעיר האוור, לבול שבברץ׳, לוויס ולקורצ׳ולה. זמני ההפלגה נעים בין כשעה לקטמרן להאוור ועד שלוש שעות ויותר במעבורת איטית ליעד רחוק.

הטעות שחוזרת בכל קיץ

זו הטעות הנפוצה ביותר בנמל ספליט: אנשים עולים על מעבורת המכוניות בהנחה שהיא מגיעה לעיר האוור, ונוחתים בסטארי גראד - נמל שנמצא בצד השני של האי, כ-20 קילומטר משם, ומחייב אוטובוס או מונית נוספת. מי שרוצה להגיע לעיר האוור עצמה צריך קטמרן. מי שנוסע עם רכב חייב מעבורת, ואז סטארי גראד היא היעד ואין ברירה.

עונה, תורים והזמנה מראש

בשיא הקיץ הקטמרנים הפופולריים נמכרים ימים מראש, ומעבורות מכוניות דורשות הגעה מוקדמת לתור הרכבים - שעה ויותר לפני ההפלגה בימים עמוסים היא נורמה ולא הגזמה. מחוץ לעונה התדירות יורדת משמעותית, ולעיתים נשארת הפלגה אחת או שתיים ביום. מי שמעדיף לראות כמה איים ביום אחד בלי לנהל לוחות זמנים של מעבורות ימצא ששיט המערה הכחולה, ויס והאוור עושה את זה בסירה מהירה אחת. מגוון האפשרויות היוצאות מהעיר מרוכז גם בעמוד הפעילויות של ספליט.

נגישות, מזוודות ומשפחות - והזווית הישראלית

ההתניידות בספליט נעימה במיוחד לחלק מהמטיילים ומאתגרת לאחרים, וההבדל נעוץ כמעט כולו במשטח.

נגישות

הריווה מישורית, רחבה ומרוצפת חלק, וכך גם הטיילת שממשיכה מזרחה לכיוון באצ׳ביצה - מסלול שאפשר לעשות בכיסא גלגלים או בעגלת תינוק בלי בעיה. חוף באצ׳ביצה עצמו נחשב לנגיש יחסית ומציע מתקני כניסה למים. לעומת זאת, סמטאות הארמון מרוצפות אבנים גדולות ולא אחידות, יש בהן מדרגות, ומעברים שלמים אינם עבירים בכיסא גלגלים. חלק מהמרתפים מתחת לפריסטיל כן נגישים דרך מעלית. מי שנעזר בכיסא כדאי שיתכנן מסלול שנצמד להיקף הארמון ולריווה ופחות לגרעין הפנימי.

מזוודות ויום המעבר

הכלל היחיד שחשוב באמת: לא גוררים מזוודות קשיחות על אבן הארמון בשעות היום. בוחרים לינה עם גישה מרחוב היקפי, מזמינים הסעה שמורידה בפתח, או משתמשים בשמירת חפצים באזור התחנה המרכזית ומטיילים חופשי עד ההפלגה או הטיסה.

מה שישראלים שואלים

הקהילה היהודית של ספליט קטנה, ובית הכנסת ההיסטורי שלה - אחד הוותיקים באירופה שעדיין פעילים - נמצא בתוך סמטאות הארמון עצמו, במרחק דקות הליכה מהריווה. פעילות חב"ד בקרואטיה מרוכזת בעיקר בזאגרב, ולאורך החוף הזמינות עונתית ומשתנה, כך שמי שזקוק לכשרות מסודרת יתכנן מראש ולא יסתמך על מציאה מקומית. לשבת, ספליט נוחה במיוחד דווקא בגלל שאין צורך ברכב: כמעט הכל בטווח הליכה, והתחבורה הציבורית ממשיכה לפעול כרגיל בסופי שבוע - אם כי בתדירות נמוכה יותר בימי ראשון. ומול יעדים מתחרים כמו איי יוון או דרום איטליה, היתרון של ספליט ברור: אין צורך בטיסה פנימית ואין צורך ברכב כדי להתחיל לטייל מהרגע הראשון.

ואם רוצים לפענח את העיר לפני שמגיעים

מי שמבין את הגיאוגרפיה של ספליט - ריווה במרכז, ארמון מאחוריה, נמל ותחנה במזרח, מרז׳אן במערב - כבר לא צריך שום כלי ניווט. זו עיר שאפשר לשנן בעשר דקות, ורוב מי שלא עשה את זה בילה את היום הראשון בחיפוש מקום חניה במקום על הריווה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• העיר העתיקה סגורה לרכב, ורוב אתרי המרכז נמצאים בטווח 15 דקות הליכה מהריווה - ברוב הימים לא תזדקקו לשום כלי תחבורה
• ל-Promet שתי מערכות קווים: עירוניים באזור 1 ופרבריים באזורים 2-4, עם תעריף שונה שנקבע לפי מספר אזורים ולא לפי היעד
• כרטיס באפליקציה הרשמית או בקיוסק זול משמעותית מכרטיס שנקנה מהנהג, ולעיתים בכמחצית המחיר
• חובה להחתים או לסרוק את הכרטיס בוולידטור הצהוב בעלייה לאוטובוס - כרטיס לא מוחתם נחשב נסיעה ללא כרטיס
• התחנה המרכזית, תחנת הרכבת ונמל המעבורות צמודים זה לזה בקצה המזרחי של הריווה, אבל הקווים הפרבריים כולל קו 37 יוצאים מטרמינל סוקוישאן
• רכב שכור משתלם רק לימי טיול מחוץ לעיר; חניית רחוב במרכז נעה סביב כמה יורו לשעה וחניון ליממה מגיע לעשרות יורו

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לשכור רכב לכל ימי החופשה במקום רק לימי הטיולים מחוץ לעיר, ולשלם על חניון שבו הרכב עומד ללא שימוש
• לחפש את קו 37 לשדה התעופה בתחנה המרכזית שליד הנמל, במקום בטרמינל סוקוישאן שממנו הוא באמת יוצא
• לעלות לאוטובוס עם כרטיס שנקנה מראש בלי לסרוק אותו בוולידטור הצהוב, ולקבל קנס בבקרה
• לעלות על מעבורת המכוניות להאוור ולנחות בסטארי גראד, כ-20 קילומטר מעיר האוור, במקום לקחת קטמרן ישיר
• להיכנס למונית בנמל בלי מונה פעיל ובלי מחיר מוסכם מראש - התופעה מדווחת שוב ושוב אצל היורדים מהמעבורות
• להגיע בשיא הקיץ בלי להזמין מקום בקטמרן הפופולרי מראש, ולגלות שהוא נמכר ימים לפני כן

שאלות נפוצות

האם באמת אפשר להסתדר בספליט בלי רכב?

כן, וזו גם ההמלצה הרווחת. הליבה התיירותית של ספליט מרוכזת בטווח הליכה של רבע שעה מהריווה, העיר העתיקה חסומה לרכב, ולחופים הרחוקים, לסולין ולטרוגיר יש קווי אוטובוס סדירים. רכב שכור נחוץ רק למי שמתכנן ימי טיול מחוץ לעיר - לקרקה, לפליטביצה או לפנים הארץ - ואז עדיף לשכור אותו בדיוק לימים האלה בלבד.

כמה עולה נסיעה באוטובוס עירוני בספליט ואיפה קונים כרטיס?

כרטיס לאזור אחד, שמכסה את רוב שטח העיר, עולה בסביבות יורו וחצי בקיוסק או באפליקציה הרשמית של Promet. קנייה אצל הנהג מייקרת את הנסיעה כמעט פי שניים. את הכרטיס אפשר לקנות בקיוסקי העיתונים הפזורים ברחבי העיר, בדלפקים ליד תחנות מרכזיות, או ישירות באפליקציה עם ארנק טעון בכרטיס אשראי. אלה מחירים מייצגים לבדיקה מול המפעיל.

מה הדרך הטובה ביותר להגיע משדה התעופה של ספליט למרכז?

שלוש אפשרויות. קו 37 של Promet הוא הזול ביותר, עולה כמה יורו ומגיע לטרמינל סוקוישאן, אבל אין בו מקום למזוודות והוא עמוס בקיץ. שאטל השדה נוסע ישירות לאזור התחנה המרכזית והנמל בעלות של סביב 8-10 יורו. הסעה פרטית מוזמנת מראש היא הפתרון הנוח למי שנוחת מאוחר, נוסע עם ילדים או ממשיך ישירות לנמל המעבורות.

מאיפה יוצאות המעבורות לאיים ומה ההבדל בין מעבורת לקטמרן?

כולן יוצאות מנמל ספליט, בקצה המזרחי של הריווה, בסמוך לתחנה המרכזית ולתחנת הרכבת. מעבורות המכוניות מגיעות לנמלים הגדולים - סופטאר בברץ׳, סטארי גראד באי האוור - ומיועדות גם לרכבים. הקטמרנים המהירים הם לנוסעי רגל בלבד ומגיעים ישירות לעיר האוור, לבול, לוויס ולקורצ׳ולה, ובדרך כלל מהר בהרבה.

האם אובר ובולט פועלים בספליט, ומה עם מוניות רגילות?

שתי האפליקציות פעילות בעיר ומציגות מחיר מראש, מה שהופך אותן לאפשרות השקופה והנוחה ביותר. מוניות מוסדרות פועלות גם הן, עם תחנות ליד הריווה, הנמל והתחנה המרכזית. הכלל החשוב: לוודא שהמונה פועל, או לסכם מחיר בקול לפני שהמזוודה נכנסת לתא המטען, במיוחד ליד נמל המעבורות.

אפשר להגיע לסלונה ולמבצר קליס בתחבורה ציבורית?

כן. קו פרברי 22 יוצא מאזור התיאטרון הלאומי ומטרמינל סוקוישאן, עובר דרך סולין שבה נמצאות חורבות סלונה הרומיות, וממשיך אל הכפר שמתחת למבצר קליס. מדובר בכרטיס אזור 2, והנסיעה נמשכת בין 20 ל-40 דקות. התדירות נמוכה מזו של הקווים העירוניים, ולכן כדאי לבדוק את לוח הזמנים באפליקציה לפני היציאה.