הגלריה המודרנית של רייקה, הידועה כיום כמוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית (MMSU), שוכנת בארמון בית החרושת לסוכר ההיסטורי ברובע בנצ'יץ' שברייקה, קרואטיה. הכניסה עולה סכום סמלי של כמה יורו בודדים, שעות הפתיחה מוגבלות לאמצע היום בלבד, וזהו יעד ממוקד ומהיר - כשעה עד שעה וחצי של צלילה לתוך כשבעים שנות אמנות מודרנית ועכשווית מהחוף הצפוני של האדריאטי.

מדובר במוסד שממשיך לפעול ברצף כמעט בלתי פוסק מאז 1948, כשקרואטיה עדיין הייתה חלק מיוגוסלביה הפדרלית הסוציאליסטית, ועבר שלוש תקופות שם עד שהתייצב בזהות הרשמית הנוכחית ב-2003. מי שמחפש חתך אמיתי של האמנות שיצאה מהחוף הצפוני של האדריאטי - לא רק תמונות נוף של הים - ימצא כאן את הכתובת המדויקת, בלי צורך לנסוע עד זאגרב או ליובליאנה.

היעד לא מככב ברוב מסלולי הטיול הקלאסיים לדוברובניק, ספליט או פליטביצה, ודווקא בשל כך הוא נשאר שקט ואותנטי, רחוק מהתורים והקהל הצפוף שמאפיינים אתרים מוכרים יותר. מי שמתכנן עצירה ברייקה בדרך צפונה לאיסטריה או דרומה לאורך החוף הדלמטי ימצא כאן תוספת תרבותית קצרה וממוקדת שלא דורשת יום שלם, ומתאימה גם לביקור של שעה בודדת בין נסיעה לנסיעה.

מה זה הגלריה המודרנית של רייקה ולמה כדאי לעצור בה

המוסד שרוב מדריכי הטיולים הישנים והכינויים העבריים המקובלים עדיין מכנים "הגלריה המודרנית של רייקה" הוא היום, רשמית, מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית - MMSU. זה לא מוזיאון ענק בסדר גודל של מוזיאונים לאומיים באירופה, אלא מוסד ממוקד וממוקצע שנבנה, אבן אבן, לאורך יותר משבעים שנה, והפך בהדרגה לאחת הכתובות הרציניות ביותר לאמנות מודרנית ועכשווית לאורך כל חוף האדריאטי הקרואטי - לא רק בערים התיירותיות המוכרות כמו ספליט או דוברובניק, אלא דווקא בעיר הנמל התעשייתית שרייקה תמיד הייתה. כיום הוא נחשב, יחד עם המוזיאון לאמנות עכשווית בזאגרב, לאחד משני מוסדות הדגל של האמנות העכשווית בקרואטיה כולה.

מוסד אמנות עם שורשים עמוקים באזור

האוסף הקבוע כולל ציור, פיסול, פוסטרים, גרפיקה והתקנות מהמאה העשרים ועד ימינו, אבל בשונה ממוזיאונים לאומיים גדולים, רק חלק קטן ממנו מוצג בכל רגע נתון - השאר שמור במחסני האוסף ומוצא לאור בתערוכות נושאיות מתחלפות. זו אחת הסיבות לכך שביקור חוזר אחרי כמה שנים יכול להיראות שונה לגמרי מהביקור הקודם, גם בלי לשנות דבר במבנה עצמו. התוכנית העכשווית של המוזיאון לא מוגבלת לציור ופיסול קלאסיים: לצד המדיומים ההיסטוריים, המוסד מארח גם וידאו ארט, צילום, מיצבים ופרויקטים בין-תחומיים, בהתאם למגמות הרווחות באמנות עכשווית בעולם כולו - ולכן כדאי לבדוק את התוכנית העדכנית באתר הרשמי של המוזיאון סמוך למועד הביקור בפועל, שכן סוג היצירות שמוצג משתנה משמעותית מתערוכה לתערוכה. מוזיאון האמנות העכשווית של זאגרב (MSU) עבר למבנה החדש והמפואר שלו רק בשנת 2009 - שישים ואחת שנים אחרי שהגלריה ברייקה כבר פעלה ברציפות תחת שמות משתנים, מה שממחיש עד כמה רייקה הייתה מוקדמת ועקבית בבניית מוסד אמנות מודרנית סדיר.

איך זה מרגיש בפועל בתוך הגלריות

למי שמכיר מוזיאונים ענקיים כמו הלובר או האופיצי, כדאי לכוון ציפיות: מדובר בחלל תצוגה קומפקטי, מסודר ואיכותי, שמתאים לביקור ממוקד ולא למסע יום שלם. האולמות עצמם - ששוכנים כיום בתוך מבנה תעשייתי משוחזר עם עמודי ברזל ותקרות גבוהות - יוצרים ניגוד מכוון ומעניין בין הארכיטקטורה התעשייתית-ההיסטורית לבין העבודות העכשוויות המוצגות בתוכה, וזו בדיוק סוג החוויה שמבקרים מתארים כ"קטן אך משובח" ולא כ"עוד מוזיאון ענק שצריך לרוץ בו". דווקא הפער הזה - בין קליפה תעשייתית מהמאה השמונה עשרה לבין אמנות של המאה העשרים ואחת - הוא מה שמשאיר רושם אצל רבים מהמבקרים, יותר מכל יצירה בודדת בתוך האולמות.

מגלריית אמנויות יפות ל-MMSU: ההיסטוריה המלאה מ-1948

1948-1962: ההקמה והשנים הראשונות

הסיפור מתחיל ב-1948, כשבעיר הוקמה גלריית אמנויות יפות - עוד לפני שהיה ברור אילו כיוונים תפתח האמנות המודרנית ביוגוסלביה שזה עתה נוסדה מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה. שנה לאחר מכן, ב-1949, נפתחה הגלריה בפועל לקהל הרחב בתוך ארמון המושל, שהיה אז בית התרבות המרכזי של העיר ושימש כתובת תרבותית מרכזית לתושבים. ב-1956 עבר המוסד למיקום שני - קומה שנייה בבניין ספריית האוניברסיטה ברחוב דולאץ - ושם המשיך לפעול במשך יותר משישים שנה רצופות, לאורך תקופות פוליטיות והיסטוריות שונות לגמרי זו מזו, עד המעבר האחרון והגדול ב-2017 למתחם הנוכחי. בניין ספריית האוניברסיטה ברחוב דולאץ, ששימש את המוסד במשך יותר משישה עשורים, נותר עד היום חלק פעיל מהתשתית האקדמית של רייקה - כך שביקור נוסטלגי במיקום ההיסטורי הזה עדיין אפשרי, גם אם האוסף עצמו עבר מזמן לבית החדש בבנצ'יץ'.

1962-2003: משלוש תמורות שם למוזיאון של היום

השם עצמו עבר גלגול משמעותי לאורך הדרך: ב-1962 אימץ המוסד את השם "גלריה מודרנית" - השם שממנו נגזר הכינוי העברי הרווח "הגלריה המודרנית של רייקה", וכך הוא היה מוכר לדורות של מבקרים קרואטים ובני האזור. בשנת 1999 התווסף לשם רכיב נוסף - "גלריה מודרנית - מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית" - כצעד ביניים שנועד לשקף את הרחבת תחומי העיסוק של המוסד, ורק ב-2003 אומץ השם הרשמי הסופי והמלא: מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית, הידוע מאז בקיצור הבינלאומי MMSU. במילים אחרות: כל מי שמחפש היום מידע על "הגלריה המודרנית של רייקה" בעצם מחפש את ה-MMSU של ימינו - זה אותו מוסד בדיוק, ברצף היסטורי אחד ורציף, תחת שם עדכני יותר.

הסלונים, הביאנלה והתערוכה הבינלאומית לרישום - איך המוסד עיצב במה יוגוסלבית ובינלאומית

סלון 54 והסלונים שאחריו

ב-1954 ארגן המוסד את "סלון 54" - תערוכת הציור והפיסול העכשווי של יוגוסלביה הפדרלית הסוציאליסטית - ולפי מקורות רבים זו הייתה אחת מתערוכות הקבוצה הראשונות שהציגו אמנות מופשטת ביוגוסלביה דאז, צעד נועז יחסית לתקופתו מבחינה אמנותית ופוליטית כאחד. בעקבותיה נערכו עוד ארבעה סלונים דומים ברייקה - ב-1956, 1959, 1961 ו-1963 - שהפכו את העיר לבמה קבועה, ולא חד-פעמית, לאמנות המודרנית של הפדרציה כולה, ומיצבו את רייקה כמרכז אמנותי משמעותי הרבה מעבר לגודלה כעיר נמל.

הביאנלה לאמנים צעירים (1960-1997)

ב-1960 השיק המוסד את "הביאנלה הצעירה" הראשונה - תערוכה דו-שנתית שנועדה להציג דור חדש של אמנים, ולא רק שמות מבוססים שכבר זכו להכרה. הפורמט הצליח מעבר לציפיות: עד 1991 התקיימו שש עשרה מהדורות של הביאנלה ברציפות, ואחרי פירוק יוגוסלביה נערכו בין 1993 ל-1997 שלוש מהדורות נוספות בפורמט מורחב - הביאנלה הבינלאומית לאמנים צעירים מהים התיכון - שפתחה את המוסד לקהל אמנים רחב הרבה יותר מגבולות המדינה הקודמת.

התערוכה הבינלאומית לרישום מקורי (1968-2001)

ב-1968 נוסף לתוכנית עוד מהלך מכונן: התערוכה הבינלאומית הראשונה לרישום מקורי, שהתמקדה במדיום שלעיתים קרובות נדחק לשוליים בעולם האמנות - רישום, לא ציור גמור - ונתנה לו במה עצמאית ובינלאומית משל עצמו. גם הפורמט הזה החזיק מעמד לאורך זמן ארוך במיוחד: עוד שש עשרה מהדורות נוספות נערכו עד 2001, כלומר שלושים ושלוש שנים של פעילות רצופה סביב מדיום אחד. שלוש התוכניות הללו יחד - הסלון, הביאנלה הצעירה והתערוכה לרישום - הן שהפכו את המוסד, כבר בעשורים הראשונים לפעילותו, לשחקן מרכזי בסצנת האמנות המודרנית של יוגוסלביה לשעבר, הרבה לפני שהמונח "אמנות עכשווית" בכלל נכנס לשימוש הרווח בעולם המערבי. המורשת הזו ניכרת גם היום: המוזיאון ממשיך להציג אמנים קרואטים לצד אמנים בינלאומיים, ורואה בהמשכיות ההיסטורית - ולא רק בתערוכה הנוכחית - חלק בלתי נפרד מהזהות המוסדית שלו.

הבית החדש: ארמון בית החרושת לסוכר בקומפלקס בנצ'יץ'

משכונת תעשייה נטושה לרובע תרבות

המבנה שבו שוכן המוזיאון מאז 2017 הוא סיפור בפני עצמו, ולעיתים קרובות המבקרים מתעכבים עליו לא פחות מאשר על התוכן שבפנים: ארמון מנהלה מפואר בסגנון בארוק מאוחר, שנבנה ב-1752 כמשרדי הנהלה של בית חרושת לסוכר שפעל אז ברייקה - אחת מהתעשיות המרכזיות שהניעו את כלכלת העיר במאה ה-18, כשרייקה הייתה נמל חופשי מרכזי של האימפריה ההבסבורגית. הבניין, המוכר בשמו הקרואטי כ"ארמון בנצ'יץ'", עבר שנים ארוכות של הזנחה ונטישה תעשייתית עד שנבחר להיות חלק ממיזם השיקום התרבותי הגדול שליווה את הכתרת רייקה כבירת התרבות האירופית לשנת 2020 - תואר שהיא נשאה יחד עם העיר גלוויי שבאירלנד. תהליך השחזור כלל שימור קפדני של תקרות וקירות מצוירים בדימויים מיתולוגיים ונופי ערים דמיוניים מהמאה השמונה עשרה, לצד התאמת המבנה כולו לתקני מוזיאון מודרניים מבחינת תאורה, אקלום ונגישות; האדריכל דינקו פרצ'יץ', שאחראי לתכנון הפרויקט, זכה בעבור העבודה בפרס ברנרדו ברנרדי היוקרתי של איגוד האדריכלים הקרואטי.

מה עוד יש לראות בקומפלקס בנצ'יץ'

המוזיאון הוא רק חלק אחד ממתחם תרבות רחב בהרבה, שהוקם כולו סביב הרעיון של הפיכת שטח תעשייתי נטוש לרובע תרבות פעיל: הקומפלקס כולל גם את המוזיאון העירוני של רייקה, השוכן בארמון סוכר סמוך ונפתח מחדש לקהל ב-2020, את "בית הילדים" שנבנה ממבני עישון וייבוש טבק לשעבר של בית חרושת טבק הונגרי-מלכותי היסטורי, ואת ספריית העיר על שלוחותיה. מי שמתכנן ביקור בקומפלקס יכול בקלות לשלב שתי עצירות תרבות באותו אזור ממש - בלי צורך לנוע בין קצוות שונים של העיר, ולעיתים אף עם הנחה משולבת שכדאי לבדוק בקופה בפועל בעת הביקור.

שעות ביקור, מחירים וטיפים שכדאי לדעת מראש

שעות פתיחה ומחירי כניסה

שעות הפעילות הרגילות של המוזיאון הן שלישי עד שישי בין השעות 12:00 ל-18:00, ושבת-ראשון בין 12:00 ל-17:00; המוזיאון סגור לחלוטין בימי שני ובחגים, כמקובל ברוב מוזיאוני האמנות באירופה. קבוצות מאורגנות יכולות לתאם ביקור בשעות הבוקר, בין 9:00 ל-12:00 בימי חול, מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות לקהל הרחב - אופציה שכדאי לזכור למי שמארגן קבוצה או סיור מודרך. מחיר הכניסה הוא סכום סמלי (מייצג לבדיקה מול הספק בעת התכנון בפועל), עם מחיר מוזל משמעותית לבני נוער עד גיל 18 ולסטודנטים, וכניסה ללא תשלום לילדים עד גיל שבע, וכן למובטלים, גמלאים וחברי אגודות מקצועיות מסוימות בהצגת תעודה מתאימה בקופה.

טיפים מהשטח: מזומן, שפה ותזמון

כמה פרטים קטנים שלא תמיד כתובים באתר הרשמי אבל עולים שוב ושוב בדיווחי מבקרים ובפורומים ייעודיים לטיולים בקרואטיה: ראשית, כדאי להגיע עם מזומן ביורו - לפי חוויות שתועדו בביקורות אונליין, הקופה לא תמיד מקבלת תשלום בכרטיס אשראי, אז עדיף לא לסמוך על כך. שנית, כותרות האגפים בתערוכות מופיעות בדרך כלל גם באנגלית וגם בקרואטית, אבל טקסטי ההסבר המפורטים ליד היצירות עצמן כתובים לרוב בקרואטית בלבד - מי שרוצה הקשר מלא לכל יצירה כדאי שיוריד מראש אפליקציית תרגום שמזהה טקסט מצולם. שלישית, מבחינת עומסים: ביקורים שתועדו מצביעים על אחר צהריים של יום ראשון כשעה שקטה במיוחד, עם מעט מאוד מבקרים בחלל - טיימינג נוח למי שמעדיף לחוות את התערוכה בלי המולה. רביעית, הרצפות האפורות והעמודים המקוריים שנשמרו מהמבנה התעשייתי הפכו את המוזיאון ליעד צילום פופולרי בקרב מבקרים שמתעדים אדריכלות ברשתות חברתיות - גם למי שלא מגיע בעיקר בשביל האמנות, שווה להביא מצלמה. ולבסוף, מדובר בביקור קצר יחסית - סביב שעה עד שעה וחצי מספיקות לרוב המבקרים כדי לעבור את התערוכה המוצגת במלואה, כך שקל לשלב אותו כעצירה אחת מתוך יום מלא ברייקה.

איך מגיעים לרייקה ולמוזיאון - מבט ישראלי

מהאוויר: בלי טיסה ישירה

נכון לתקנון הנוכחי של הטיסות מישראל, אין טיסה ישירה מתל אביב לרייקה, בניגוד לעונות שבהן קיימות טיסות שכר עונתיות מישראל ישירות לזאגרב, ספליט או דוברובניק. שדה התעופה הקרוב ביותר, שדה התעופה של רייקה, ממוקם בעצם על האי קרק הסמוך, ומחובר ליבשת בגשר - כך שאין תלות במעבורת גם בעונות שבהן קווי השייט מוגבלים. מי שמגיע מישראל בדרך כלל טס דרך זאגרב, טרייסטה האיטלקית או פולה הקרואטית, ומשם ממשיך ברכב שכור, באוטובוס בין-עירוני או ברכבת עד רייקה - נסיעה של בין שעה לשעתיים בהתאם לנקודת המוצא ולעונה. למי שממילא מתכנן נהיגה עצמאית בקרואטיה כחלק מטיול רחב יותר לאורך החוף - כולל שימוש ברישיון נהיגה ישראלי תקף - רייקה מתפקדת מצוין כתחנת ביניים בדרך צפונה לאיסטריה או דרומה לעבר דלמטיה.

מבחינת כשרות ושבת: ברייקה עצמה אין כיום תשתית כשרות מסודרת או בית חב"ד קבוע, בשונה מזאגרב ומחלק מערי החוף הגדולות יותר בעונת הקיץ; מי שזקוק לאוכל כשר לאורך הטיול כדאי שיתכנן זאת דרך זאגרב או יביא אספקה עצמאית. לגבי שבת: המוזיאון פתוח גם בימי שבת בין השעות 12:00 ל-17:00, כך שמבקר שומר מסורת שמעדיף לא להתעסק בתשלום ובכניסה בשבת יוכל פשוט לתכנן את הביקור ליום חול אחר באותו שבוע - יש בכך גמישות מלאה בהתחשב בשעות הפתיחה הנרחבות יחסית לאורך השבוע.

בתוך העיר: הליכה מהקורסו למוזיאון

מהקורסו - שדרת הטיילת וההליכה המרכזית של רייקה, לב המסחר וחיי הרחוב בעיר ונקודת ההתמצאות הטבעית לכל מבקר - ההליכה לכיוון קומפלקס בנצ'יץ' וה-MMSU נמשכת בין עשר לחמש עשרה דקות, דרך רחובות שמשלבים בנייה עירונית מהמאה ה-19 עם שרידים תעשייתיים ישנים ומעברי רכבת היסטוריים. מי שמעדיף לא ללכת יכול להשתמש בקווי האוטובוס העירוניים או במונית - הנסיעה קצרה וזולה יחסית ואינה דורשת תכנון מיוחד. חניה ציבורית זמינה בסביבת הקומפלקס למי שמגיע ברכב שכור.

למי מתאים הביקור ומה לשלב איתו בסיור ברייקה

קהל היעד: למי זה ממש שווה

הביקור מתאים במיוחד לחובבי אמנות מודרנית ועכשווית שכבר ראו את הקלאסיקות של ספליט ודוברובניק ומחפשים משהו שונה ופחות מתויר; לחובבי ארכיטקטורה תעשייתית ושימור מבנים היסטוריים, שיעריכו את השילוב הבלתי שגרתי בין ארמון בארוקי לגלריה עכשווית; ולמטיילים עצמאיים שמעדיפים יעדים "לא מתויירים" על פני אתרי דגל עמוסים בקבוצות. פחות מתאים למשפחות עם ילדים קטנים מאוד שמחפשות תוכן אינטראקטיבי מותאם גיל - אלה ימצאו מענה טוב בהרבה ב"בית הילדים" הסמוך באותו קומפלקס ממש, שנבנה במיוחד למטרה הזו. למי שמטייל עם ילדים גדולים יותר או מתכנן טיול משפחתי בקרואטיה הכולל גם רגעי תרבות לצד ימי ים ומסלולי טבע, שילוב קצר של שעה במוזיאון בהחלט אפשרי כחלק מיום מגוון יותר בעיר. מבחינת עלות-תועלת: רייקה בכלל, והמוזיאון בפרט, מציעים חוויה תרבותית משמעותית במחיר נמוך משמעותית ממוזיאונים דומים באיטליה הסמוכה או ביוון, ובלי התורים שהפכו לחלק בלתי נפרד מביקור בדוברובניק בשיא עונת הקיץ.

לשלב עם עוד אתרים ברייקה ובסביבה

כדאי לשלב את הביקור עם עצירה במוזיאון העירוני של רייקה הסמוך, עם טיילת הקורסו ומסעדות האזור לארוחת צהריים, ועם עלייה לטירת טרסאט שמעל העיר, שמציעה נוף פנורמי מרשים על המפרץ וההר שמאחוריה. רייקה עצמה משמשת נקודת מוצא נוחה גם לטיולי יום קצרים לאיי קברנר (קרק, ראב) ולעיירות איסטריה הסמוכות כמו אופטיה, כך שביקור במוזיאון יכול להיות פתיח תרבותי נעים ליום ארוך יותר של גילוי האזור כולו - ולא סוף פסוק בפני עצמו.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לרוב במזומן בלבד - כדאי להגיע עם יורו קטנים בכיס, שכן לפי דיווחי מבקרים לא תמיד ניתן לשלם בכרטיס אשראי.
• תיאורי היצירות בתוך הגלריות כתובים בעיקר בקרואטית - כותרות האגפים מופיעות גם באנגלית.
• התוכנית משתנה כל הזמן - זו לא גלריית קבע עם תצוגה אחידה, אלא סדרה של תערוכות מתחלפות; מומלץ לבדוק מראש מה מוצג באתר הרשמי.
• המוזיאון סגור בימי שני ובחגים - כדאי לתכנן את הביקור בהתאם ולא להגיע ביום המנוחה.
• ביקורים קבוצתיים מתקיימים בתיאום מראש בשעות הבוקר של ימי החול, מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות.
• הבניין עצמו - ארמון בסגנון בארוק מאוחר מהמאה ה-18 ששוחזר בקפידה - שווה תשומת לב לא פחות מהתערוכות.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי מזומן ולגלות שהתשלום בכרטיס אשראי לא תמיד מתאפשר בקופה.
• לתכנן ביקור ביום שני ולמצוא את השערים נעולים - המוזיאון סגור באותו יום קבוע.
• לצפות לאוסף קבע גדול המוצג במלואו - האוסף הנרחב נשמר בעיקר במחסנים ומוצג בתערוכות נושאיות מתחלפות בלבד.
• להתבלבל בין המוזיאון הזה לבין המוזיאון העירוני של רייקה, השוכן בבניין נפרד באותו קומפלקס בנצ'יץ'.
• לדלג על הבניין עצמו ולהתמקד רק בתוכן - הארכיטקטורה הבארוקית המשוחזרת היא חלק בלתי נפרד מהחוויה.
• להניח שקיים כרטיס משולב אוטומטי לכל מוסדות בנצ'יץ' - כדאי לבדוק זאת מול הקופה בפועל ולא להניח מראש.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין הגלריה המודרנית למוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית (MMSU)?

מדובר באותו מוסד תחת שני שמות מתקופות שונות - הוא הוקם ב-1948 כגלריית אמנויות יפות, נקרא הגלריה המודרנית של רייקה משנת 1962, ורק ב-2003 אימץ את השם הרשמי הנוכחי, מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית (MMSU).

איפה בדיוק נמצא המוזיאון ברייקה?

המוזיאון שוכן בארמון ההיסטורי של בית החרושת לסוכר, בתוך קומפלקס בנצ'יץ' שברובע התעשייתי-לשעבר של רייקה, במרחק הליכה נוח של כ-10-15 דקות ממרכז העיר וטיילת הקורסו.

כמה זמן צריך להקדיש לביקור?

לפי דיווחי מבקרים, שעה עד שעה וחצי מספיקות כדי לעבור את מרבית התערוכה המוצגת, בהתאם להיקף התוכן שבתערוכה הנוכחית באותו מועד.

האם יש תערוכת קבע?

לא באופן קבוע - האוסף הנרחב של המוזיאון, שנצבר לאורך עשרות שנים, מוצג בעיקר בתערוכות נושאיות מתחלפות ולא כתצוגת קבע מלאה; מומלץ לבדוק את התוכנית העדכנית באתר הרשמי לפני הביקור.

איך מגיעים למוזיאון בלי רכב?

מהמרכז ההיסטורי של רייקה (הקורסו) מדובר בהליכה של כרבע שעה לכיוון הרובע התעשייתי-לשעבר, ולחלופין ניתן להגיע בתחבורה ציבורית עירונית או במונית.

האם המוזיאון מתאים לילדים?

מדובר במוסד אמנות עכשווית ללא תוכן מותאם ילדים ייעודי, כך שהוא מתאים בעיקר למבוגרים ולבני נוער עם עניין באמנות; משפחות עם ילדים קטנים ימצאו בבית הילדים הסמוך שבאותו קומפלקס תוכן מותאם יותר.