פעם, אי שם במאה ה-7 לספירה, על רצועת סלע צרה בין הים וההרים, התיישבו פליטים שברחו מהפלישות הברבריות לעיר רומאית בשם אפידאורום. הם בנו לעצמם מקלט סודי – עיר מאבן, מוגנת, על האי שנקרא ראגוזיום. וממול, יישוב קטן בשם דוברה, נולד על היבשה.

כשחיברו בין האי ליבשה – תעלה הפכה לרחוב (סטרדון!), והחלה להיכתב אחת ההיסטוריות המרשימות ביותר של הים האדריאטי. העיר המאוחדת קיבלה שם חדש: דוברובניק – עיר החופש, הים והמסחר.

במשך מאות שנים הייתה רפובליקה עצמאית, ללא מלכים, ללא כובשים – רק עם חוקים ברורים, סחר חכם, צי ימי אדיר, ודיפלומטיה שהשכילה להתרחק ממלחמות מיותרות.

ב-1667, רעידת אדמה הרסה כמעט את כולה – אך דוברובניק לא נכנעה. היא נבנתה מחדש, אבן אחר אבן, שמרה על רוחה, ובנתה חומות שאיש לא העז לעבור. אפילו האימפריה העות'מאנית וונציה כיבדו אותה.

דוברובניק שרדה גם את מלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90, שוקמה שוב – וכיום היא אחת הדוגמאות הנדירות ביותר לאיך עיר לא רק שורדת, אלא משמרת את עצמה כאילו הזמן עמד מלכת.