בית הכנסת של ספליט נמצא ברחוב ז׳ידובסקי פרולז (Židovski prolaz) בלב העיר העתיקה, בקומה השנייה של שני בתים שחוברו זה לזה בתוך הקיר המערבי של ארמון דיוקלטיאנוס. הוא נבנה בראשית המאה ה-16 בידי מגורשי ספרד ופורטוגל, נחשב לאחד מבתי הכנסת הוותיקים באירופה שעדיין פועלים, והכניסה אליו בשעות ביקור מוגבלות ובתרומה.

אין כאן חזית מפוארת, אין שלט גדול ואין תור. סמטה ברוחב שני אנשים, דלת עץ צנועה, פעמון, וגרם מדרגות שמוביל לחלל תפילה קטן שמסתתר בתוך אבן רומית בת אלף ושבע מאות שנה. זה בדיוק העניין: ההסתרה לא הייתה אסתטיקה אלא הכרח, והיא הסיבה שהמקום שרד מאות שנים של גירושים, גטו, כיבושים ומלחמה.

המפגש בין קיר של קיסר רומי לבין ארון קודש של קהילה ספרדית הוא אחד הרגעים החזקים שאפשר לחוות בעיר עתיקה קרואטית, ובשביל מטייל ישראלי הוא גם מפגש אישי - עם שרשרת שנקטעה כמעט לחלוטין בשואה, ועם קומץ אנשים שממשיכים להחזיק אותה.

איפה בדיוק נמצא בית הכנסת ואיך מוצאים את הכניסה

הכתובת היא ז׳ידובסקי פרולז 1, כלומר מעבר היהודים, סמטה קצרה ברבע הצפוני-מערבי של הארמון. מי שנכנס לעיר העתיקה משער הזהב או משער הברזל ומכוון לכיוון החומה המערבית מגיע לשם בכמה דקות הליכה, אבל כמעט אף אחד לא מגיע לשם במקרה. הסמטה חבויה בין קירות אבן גבוהים, ובשעות היום היא בצל כמעט לכל אורכה.

הדלת שקל לפספס

אין חזית של בית כנסת. יש דלת רגילה בקומת הקרקע, לוחית קטנה, ופעמון. צריך לצלצל, ואם מישהו מהקהילה נמצא בפנים הדלת נפתחת ועולים גרם מדרגות אחד לקומה שמעל. זו נקודת הבלבול הנפוצה ביותר אצל מבקרים: אנשים עומדים מול הדלת, מניחים שהמקום סגור, ועוזבים. במקרים רבים הוא פשוט לא נראה פתוח.

מה רואים בפנים

החלל קטן, מלבני ואינטימי. תקרה בגוון כחול, נברשת פליז, מנורות כסף וקשתות אבן. הפרט המרכזי הוא ארון הקודש שבנוי לתוך הקיר המערבי של הארמון הרומי - כלומר האבן שמאחורי ספרי התורה היא אותה אבן שהניחו בוניו של דיוקלטיאנוס. על הקירות שני לוחות זיכרון: אחד לנספי השואה מבני הקהילה, ואחד ליהודי ספליט שנפלו בשורות צבא השחרור של טיטו.

סידור הישיבה שמפתיע מבקרים דתיים

הפריסה הפנימית אינה הסטנדרט הספרדי המוכר. הבימה ממוקמת בחזית ולא במרכז, וספסלי הישיבה ערוכים בצורה שמזכירה יותר מסורות רומניוטיות עתיקות מאשר בתי כנסת ספרדיים קלאסיים. מי שמגיע עם ציפייה לחלל בסגנון בתי הכנסת של סלוניקי או של איטליה יגלה משהו אחר לגמרי, וזה חלק מהעניין.

ההסבר במקום ניתן בדרך כלל בעל פה, בידי מתנדב או איש קהילה, ונמשך רבע שעה בערך. אין תצוגת מוזיאון מסודרת ואין אודיו-גייד, ולכן שווה מאוד להגיע כשיש מישהו שמדבר. מי שמעדיף הקשר מסודר יכול לשלב את הביקור בסיור המורשת היהודית וארמון דיוקלטיאנוס, שנכנס גם לבית הכנסת וגם לבית העלמין.

הקיר המערבי של הארמון - למה זה הופך את המקום לחריג

ארמון דיוקלטיאנוס נבנה בראשית המאה הרביעית לספירה כמעון פרישה מבוצר לקיסר רומי, ומידותיו כשל מחנה צבאי: ארבע חומות, ארבעה שערים, מגדלים בפינות. אחרי שהאימפריה התפרקה, תושבי האזור לא נטשו את המבנה אלא התיישבו בתוכו. הארמון הפך לעיר. בתים נבנו בין העמודים, קומות נוספו על אולמות, וחדרים חדשים נחצבו לתוך העובי של החומות עצמן.

איך בונים בית כנסת בתוך חומה רומית

בית הכנסת הוא דוגמה מושלמת לתהליך הזה. במקום להקים מבנה עצמאי, שני בתי מגורים צרים בקומה עליונה חוברו זה לזה, והקיר המערבי הרומי - זה שהיה במקור החומה החיצונית של המתחם הקיסרי - שימש כאחד מקירות החלל. מבחינה מעשית זה חסך אבן, נשא את המשקל, ובעיקר אפשר לקהילה קטנה להקים מקום תפילה בלי להכריז עליו כלפי חוץ.

1507 ומה שקדם לבנייה

לפני שהתקבע המקום הנוכחי, מרכז החיים היהודיים היה בחלק הדרומי של הארמון, ואזור שלם בעיר נודע פשוט בשם "סינגוגה". שריפה בראשית המאה ה-16 הרסה את המבנה הישן, וכמה שנים לאחר מכן, בערך בשנת 1510, קם בית הכנסת החדש בפינה הצפונית-מערבית. התזמון אינו מקרי: אלה בדיוק השנים שבהן זרם לספליט גל של מגורשי ספרד ופורטוגל, שהביאו איתם הון, קשרי מסחר, וצורך דחוף במקום תפילה.

שיפוץ המאה ה-18 והשיפוצים המודרניים

המבנה עבר עיצוב מחדש במאה ה-18, ובעשורים האחרונים נערכו בו שני סבבי שיקום ושימור שהחזירו אותו לשימוש מלא כבית כנסת וכמרכז הקהילה. מה שנראה היום הוא אפוא שכבה על שכבה: אבן רומית מהמאה הרביעית, מעטפת בנייה מהמאה ה-16, עיצוב פנים מהמאה ה-18 ושימור בן זמננו. מי שמסתובב בעיר העתיקה עם עין לשכבות ההיסטוריות ימצא כאן את החתך הצפוף ביותר בעיר, ואפשר להעמיק בו בסיור מודרך קצר בארמון ובעיר העתיקה.

הקהילה היהודית בספליט - מסלונה ועד מגורשי ספרד

הסיפור לא מתחיל בעיר העתיקה אלא כשלושה קילומטרים צפונה, בסלונה (Salona), בירת פרובינציית דלמטיה הרומית והנמל הגדול באזור. בחפירות שם נמצאו נרות שמן עם עיטור מנורה, קמעות עם סמלים יהודיים ושבר סרקופג עם מנורה בתבליט - ממצאים שמעידים על נוכחות של סוחרים ובעלי מלאכה יהודים כבר בתקופה הרומית. חלק מהממצאים מוצג במוזיאון הארכיאולוגי של ספליט.

המעבר אל תוך הארמון

כשסלונה נחרבה בפלישות של המאה השביעית, פליטיה נמלטו אל מאחורי החומות של הארמון והפכו אותו לעיר. ההנחה המקובלת היא שמשפחות יהודיות היו בין העוברים. בקומות התחתונות של הארמון, בסמוך לאולמות התת-קרקעיים בחלק המזרחי, נמצאו מנורות חרוטות באבן - סימון של מקום שנועד לתפילה. אפשר להיכנס היום אל מרתפי הארמון ולראות את הקנה מידה של החללים האלה.

דניאל רודריגה והנמל שהחליף את מסלול המשי

הדמות שהפכה את הקהילה מקומץ משפחות לגורם משמעותי היא דניאל רודריגה, יהודי פליט האינקוויזיציה מפורטוגל שפעל כקונסול בוונציה. הוא הציע לרפובליקה של ונציה תוכנית מסחרית: להפוך את ספליט לתחנת מעבר לסחורות מהמזרח בדרכן לוונציה, עם מזח, מחסנים ובית מכס. התוכנית התקבלה, הנמל שגשג, והקהילה היהודית קיבלה זכויות מסחר מיוחדות. רודריגה גם דחף להקמת בית עלמין יהודי, שנפתח ב-1573.

איך נוצר רחוב היהודים

תחת השלטון הוונציאני הוגבלו המשפחות היהודיות למגורים באזור מוגדר בתוך חומות הארמון, ומכאן השם ז׳ידובסקי פרולז. במחצית השנייה של המאה ה-18 האזור הפך לגטו של ממש, עם שערים שננעלו בלילה, והמצב הזה נמשך עד תקופת השלטון הצרפתי בראשית המאה ה-19. השם עצמו נשמר ברחוב עד היום, וכדאי לדעת ש-Židov בקרואטית פירושו יהודי - אחד מאותם מקרים שבהם היכרות בסיסית עם השפה המקומית משנה לגמרי את מה שרואים על שלט רחוב.

חשוב לשמור על פרופורציה: הקהילה מעולם לא מנתה יותר משלוש מאות איש לאורך ההיסטוריה שלה. זו לא הייתה קהילה גדולה אלא קהילה עקשנית, שהחזיקה מעמד בזכות שילוב של תועלת כלכלית לעיר ויחס סובלני יחסית מצד השכנים.

1942 - הפגיעה בבית הכנסת וגורל הקהילה בשואה

זה החלק הקשה של הסיפור, וצריך לספר אותו בדיוק. באפריל 1941 פורקה יוגוסלביה, ספליט נמסרה לשליטה איטלקית והאזור הפך לזירה של כמה משטרים במקביל. בקיץ 1942 פרצו כוחות פשיסטים אל תוך בית הכנסת הקטן, החריבו את הפנים, והוציאו החוצה את ספרי התורה, הארכיון, הספרים ותשמישי הקדושה. הכול הועלה באש בכיכר בעיר - מקורות שונים מציינים את הכיכר המרכזית או את הטיילת ליד הים.

מה קרה אחר כך

העדות הזו תועדה בין השאר בפי ניצולים מספליט שסיפרו כיצד ראו סידורים חרוכים למחצה. אחרי כניעת איטליה השתנה המצב לרעה: מנגנוני הגירוש פעלו באזור, ורבים מבני הקהילה נשלחו אל מותם. לפי תיעוד הקהילה כ-150 מיהודי ספליט נספו, ולמעלה ממחצית הקהילה לא שרדה את המלחמה. חלק מבני הקהילה הצטרפו לפרטיזנים, ומכאן לוח הזיכרון השני בבית הכנסת.

מדוע המבנה עצמו שרד

בניגוד לאלפי בתי כנסת באירופה שנשרפו עד היסוד או נהרסו לגמרי, המבנה בספליט נותר על תלו. הסיבה פרוזאית: הוא חלק אינטגרלי מקיר הארמון ומגוש בתים צפוף בלב עיר עתיקה. להרוס אותו פירושו לפגוע במבנים סמוכים. הביזה הייתה מוחלטת, אך הקירות נשארו, וזו הסיבה שאפשר לעמוד היום בחלל המקורי.

השיקום והמצב היום

אחרי המלחמה שוקם בית הכנסת והוחזר לשימוש, ובהמשך עבר סבבי שיפוץ נוספים. הקהילה היהודית של ספליט מונה היום כמאה נפש, בלי רב מקומי קבוע, ומתקיימים בה אירועי חג, ארוחות ופעילות תרבותית, לעיתים בליווי אנשי דת שמגיעים מזאגרב. מי שמבקר צריך להבין שהוא נכנס למקום פעיל של קהילה חיה וקטנה מאוד, לא לאתר ארכיאולוגי.

סוגיה שכדאי לגשת אליה ברגישות: מלחמות המאה העשרים באזור הזה, ובכללן גם מלחמות שנות התשעים, עדיין נוכחות מאוד בזיכרון המקומי. שיחות פוליטיות על יוגוסלביה לשעבר מוטב שיישארו מחוץ לביקור.

בית העלמין היהודי על גבעת מריאן

החלק השני של הסיפור נמצא במעלה ההר. על המדרון המזרחי של גבעת מריאן, בין עצי אורן ומעל גגות העיר, שוכן בית עלמין יהודי שנוסד ב-1573 - מהוותיקים והשמורים בעולם. הקרקע נרכשה בזכות מאמציו של דניאל רודריגה, והאתר שימש את הקהילה במשך כמעט ארבע מאות שנה.

מה רואים שם

בשטח כשבע מאות מצבות, רובן מהמאות ה-18 וה-19, כשהמצבה הקריאה העתיקה ביותר מתוארכת לשנת 1717 בערך. הצורות אופייניות למסורת הספרדית: מצבות שטוחות בצורת מלבן ומצבות בצורת סרקופג, עם כתובות בעברית שעדיין ניתנות לקריאה בחלקן. הקבורה האחרונה נערכה בשנת 1945, ומאז האתר סגור לקבורה ומוכר כמונומנט תרבות מוגן.

איך מגיעים ומה לצפות

ההליכה מהעיר העתיקה למדרון המזרחי של מריאן לוקחת כרבע שעה עד עשרים דקות, בעלייה מתמדת דרך מדרגות אבן ושכונת ורוליקה. בקיץ הדלמטיני זו הליכה חמה, והתזמון הנכון הוא בוקר מוקדם או שעה לפני השקיעה - גם בגלל החום וגם בגלל האור על המצבות. בשונה מבית הכנסת, כאן אין מלווה ואין הסבר בשטח.

שער שלא תמיד פתוח

נקודה מעשית שמפילה לא מעט מבקרים: הכניסה לשטח בית העלמין אינה פתוחה תמיד, ולעיתים נדרש תיאום. הדרך הבטוחה היא לברר מראש מול הקהילה היהודית בעיר או להגיע במסגרת סיור מודרך שכולל את האתר, למשל סיור מורשת יהודית פרטי בספליט שמשלב את בית הכנסת, בית העלמין והארמון. ההמשך לפסגת מריאן, לנקודות התצפית ולמנזרים שבדרך, הופך את זה גם לחצי יום נעים בפני עצמו.

ביקור בפועל - שעות, לבוש, נימוסים ותרומה

בית כנסת פעיל אינו אתר תיירות רגיל, וזו הנקודה החשובה ביותר להפנים לפני שמגיעים. אין קופה, אין כרטיס, אין תור מסודר ואין שעות פתיחה שאפשר להסתמך עליהן במאה אחוז.

שעות ביקור

המסגרת המקובלת היא בוקר עד שעות הצהריים המוקדמות בימי חול, בערך בין עשר לשתיים, מיום שני עד יום שישי. בפועל השעות משתנות לפי זמינות של אנשי הקהילה, ובימי שבת וחגי ישראל המקום אינו פתוח למבקרים. שיפוצים, אירועי קהילה או פשוט העדר מתנדב יכולים לסגור את הדלת ביום מסוים. אין שום דרך להבטיח כניסה מראש בלי לבדוק, והדרך הנכונה היא ליצור קשר עם הקהילה היהודית בעיר יום או יומיים לפני.

לבוש והתנהגות

• לבוש צנוע: כתפיים מכוסות, בלי בגדי ים ובלי גופיות. בקיץ הדלמטיני זו טעות נפוצה של מי שמגיע ישר מהחוף.
• גברים מכסים את הראש. בדרך כלל יש כיפות זמינות בכניסה, אבל כיפה בכיס פותרת את השאלה.
• צילום: לשאול לפני, תמיד. במקרים מסוימים מותר בלי פלאש, במקרים אחרים לא.
• קול נמוך. החלל קטן מאוד ומשמש לתפילה בפועל.

כמה זה עולה

אין תעריף כניסה. מקובל להשאיר תרומה ביציאה, והיא הולכת לתחזוקה של המבנה ולפעילות של קהילה שמונה כמאה איש בסך הכול. סכום סביר לזוג הוא בשווי של כמה יורו עד כמה עשרות יורו, לפי שיקול דעת. מטבע המדינה הוא יורו, אך כדאי להגיע עם מזומן - אין כאן מסוף אשראי.

העיתוי החכם בתוך היום

בשעות הצהריים בקיץ, כשאוניות התענוגות עוגנות בנמל, הסמטאות של הארמון צפופות במיוחד והעיר העתיקה כולה עמוסה. הגעה מיד עם פתיחת שעות הביקור בבוקר נעימה בהרבה, וגם מגדילה את הסיכוי שמישהו מהקהילה יהיה פנוי לדבר. את שאר היום נוח לסגור סביב העיר העתיקה, כולל הקניות והשווקים בעיר.

הזווית הישראלית - שבת, מניין, כשרות ולוגיסטיקה

מטייל ישראלי שמגיע לספליט צריך להתאים ציפיות. מדובר בקהילה של כמאה איש, בעיר שבה התשתית היהודית מצומצמת מאוד, ולא בעיר עם רובע יהודי פעיל בסגנון פראג או בודפשט.

מניין ותפילות

הקהילה מקיימת פעילות דתית וחברתית, אך אין בה רב מקומי קבוע והיא נוטה להיות מסורתית יותר מאשר דתית במובן ההלכתי המחמיר. מניין קבוע בשבת אינו דבר שאפשר להניח מראש, וגם לא בחגים. מי ששבת חשובה לו צריך לפנות לקהילה ישירות לפני הנסיעה ולשאול במפורש, ולא להסתמך על מידע כללי ברשת. אין להבטיח לעצמכם מניין בספליט על סמך הנחה.

כשרות

אין מסעדות כשרות בקרואטיה, ובשר כשר אינו זמין בספליט. הפתרונות המעשיים הם אוכל צמחוני וטבעוני, שיש ממנו לא מעט בעיר, מוצרים ארוזים עם השגחה שנמכרים בסופרמרקטים, והזמנה מראש של אוכל כשר דרך הפעילות היהודית בזאגרב - שם קיים שירות אספקה שמגיע גם לערי החוף, ודורש התארגנות של כשבוע מראש. בתקופות מסוימות בשנה מארחים בתי מלון בעיר קבוצות יהודיות עם הסדרי אוכל כשר, אך זה משתנה משנה לשנה ואינו קבוע - צריך לוודא ישירות מול המארגן.

איך מגיעים ומתי

קיימות טיסות ישירות מתל אביב לערי קרואטיה, אבל התדירות שלהן עונתית ומשתנה בין חברות התעופה, כך שכדאי לבדוק זמינות לתאריכים הספציפיים. שדה התעופה של ספליט נמצא כעשרים קילומטרים מהעיר, ליד טרוגיר. בעיר עצמה העיר העתיקה כולה הליכתית ואין צורך ברכב, אבל מי שממשיך לאזור הפנימי, לסלונה או לאיים ייהנה מרכב שכור - כאן שווה לקרוא על נהיגה והשכרת רכב בקרואטיה ולקחת כיסוי ביטוחי מלא.

עם ילדים

הביקור קצר, שקט ובלי אינטראקטיביות, ולכן מתאים בעיקר לילדים בוגרים יותר שיש להם הקשר. ילדים צעירים ייהנו הרבה יותר ממרתפי הארמון ומהחוף, וקרואטיה בכלל היא יעד נוח מאוד למשפחות - נושא שמפורט בקרואטיה עם ילדים.

לשלב את הביקור במסלול בעיר העתיקה

בית הכנסת אינו ביקור של חצי יום. עשרים דקות עד חצי שעה זה הזמן הריאלי בפנים, וזה בדיוק היתרון: הוא משתלב בקלות בתוך יום בעיר העתיקה, ומשנה את האופן שבו רואים את כל השאר.

מה נמצא סביב בעשר דקות הליכה

• הפריסטיל, החצר המרכזית של הארמון, עם עמודים רומיים ומדרגות שהפכו לבית קפה מאולתר של תיירים.
• קתדרלת סבטי דויה, שהייתה במקור המאוזוליאום של דיוקלטיאנוס - צירוף היסטורי שקשה להתעלם ממנו כשמגיעים ממקום תפילה יהודי במרחק שתי דקות.
• מרתפי הארמון, החלל התת-קרקעי שבו נמצאו סימוני מנורות באבן.
• הריווה, הטיילת שלאורך הים, וכיכר נרודני טרג ממערב לארמון.

סיורים מודרכים שמכסים את הנושא

מי שרוצה שהחוטים יתחברו לסיפור אחד ולא לרשימת אתרים יפיק הרבה מסיור מודרך בנושא. סיור המורשת היהודית בספליט משלב את בית הכנסת, בית העלמין והארמון עם מפגש עם אנשי הקהילה, ואפשרות פרטית וגמישה יותר היא סיור פרטי בעקבות המורשת היהודית. למי שמעדיף להתמצא בעיר בקצב שלו, אוטובוס התיירים של ספליט נותן פתרון נוח לקצוות הרחוקים יותר.

לא לבלבל עם בית הכנסת בדוברובניק

שני בתי הכנסת ההיסטוריים של קרואטיה נמצאים בשתי ערים שונות, במרחק כמה שעות נסיעה זו מזו, והם לא אותו מקום. בדוברובניק, ברחוב שנקרא אף הוא רחוב היהודים, נמצא בית כנסת שראשיתו במאה ה-14 והוא מתפקד גם כמוזיאון עם תצוגה של פריטי יודאיקה. בספליט, לעומת זאת, אין מוזיאון: יש חלל תפילה פעיל שבנוי לתוך חומה רומית. מי שמתכנן מסלול לאורך החוף האדריאטי יכול בהחלט לראות את שניהם, אבל חשוב להבין שהחוויה בכל אחד מהם שונה לגמרי - האחד מוצג ומוסבר כמוצג מוזיאלי, השני נשאר בית כנסת של קהילה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• בית כנסת פעיל, לא מוזיאון: אין כרטיס, אין קופה, ושעות הביקור תלויות בזמינות של אנשי הקהילה - לתאם מול הקהילה יום-יומיים מראש
• הכניסה ברחוב ז׳ידובסקי פרולז היא דלת רגילה עם פעמון בסמטה צרה, וחלל התפילה נמצא בקומה שמעל - צריך לצלצל ולעלות במדרגות
• ארון הקודש בנוי לתוך הקיר המערבי המקורי של ארמון דיוקלטיאנוס מהמאה הרביעית - זה הפרט שהופך את המקום לחריג בקנה מידה אירופי
• לבוש צנוע נדרש, גברים מכסים את הראש, וצילום רק אחרי שמבקשים רשות; תרומה ביציאה מקובלת ומממנת את תחזוקת המבנה
• בית העלמין היהודי מ-1573 על מדרון מריאן הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור, אבל השער אינו פתוח תמיד - לתאם או להצטרף לסיור שכולל אותו
• אין בשר כשר בעיר ואין מסעדות כשרות בקרואטיה; הפתרונות הם צמחוני, מוצרים ארוזים בהשגחה, או הזמנה מראש דרך הפעילות היהודית בזאגרב

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בשבת או בחג ולצפות שהמקום יהיה פתוח למבקרים - הוא לא, וזה עניין של כבוד ולא של שעות פתיחה
• לחפש חזית של בית כנסת ולוותר אחרי שתי דקות: אין שלט גדול, יש דלת צנועה עם פעמון בסמטה שקל לחלוף על פניה
• להתייחס למקום כאל אתר תיירות ולהיכנס בבגדי ים ישר מהחוף - זהו חלל תפילה פעיל של קהילה קטנה
• לבלבל בין בית הכנסת בספליט לבין בית הכנסת ההיסטורי בדוברובניק; אלה שני מקומות שונים בשתי ערים, עם אופי וחוויה שונים לגמרי
• להניח שיהיה מניין בשבת בלי לוודא - הקהילה מונה כמאה איש ואין בה רב מקומי קבוע
• לתכנן את הביקור לשעות הצהריים בקיץ, כשהעיר העתיקה בשיא הצפיפות ואנשי הקהילה עסוקים; הגעה עם הפתיחה בבוקר עדיפה בהרבה
• לעלות לבית העלמין במריאן בשיא החום ובלי מים - זו עלייה ממושכת במדרגות אבן חשופות

שאלות נפוצות

איפה נמצא בית הכנסת בספליט ואיך מגיעים אליו?

הכתובת היא ז׳ידובסקי פרולז 1, סמטה צרה ברבע הצפוני-מערבי של ארמון דיוקלטיאנוס, בתוך העיר העתיקה. מגיעים ברגל בלבד - כמה דקות משער הזהב או מהפריסטיל. הכניסה היא דלת עץ צנועה עם פעמון בקומת הקרקע, וחלל התפילה נמצא בקומה שמעליה. אין שילוט בולט, ולכן שווה לסמן את הנקודה במפה מראש.

מה שעות הביקור וכמה עולה הכניסה?

המסגרת המקובלת היא שעות הבוקר עד הצהריים המוקדמים בימי חול, בערך בין עשר לשתיים, מיום שני עד יום שישי, אך השעות משתנות בפועל לפי זמינות אנשי הקהילה. בשבת ובחגי ישראל המקום אינו פתוח למבקרים. אין דמי כניסה; מקובל להשאיר תרומה ביציאה, במזומן. מומלץ לוודא מול הקהילה היהודית בעיר לפני שמגיעים.

למה בית הכנסת בספליט נחשב מיוחד כל כך?

הוא נבנה בערך ב-1510 בידי מגורשי ספרד ופורטוגל, מתוך חיבור של שתי דירות בקומה עליונה, כשהקיר המערבי של ארמון דיוקלטיאנוס מהמאה הרביעית משמש כאחד מקירות החלל - ארון הקודש עצמו בנוי לתוך האבן הרומית. הוא נחשב לאחד מבתי הכנסת הוותיקים באירופה שעדיין פועלים, ופריסת הפנים שלו, עם בימה בחזית, שונה מהמקובל בבתי כנסת ספרדיים.

מה קרה לבית הכנסת ולקהילה במלחמת העולם השנייה?

בקיץ 1942 פרצו כוחות פשיסטים לתוך המבנה, החריבו את הפנים והוציאו את ספרי התורה, הארכיון והספרים אל כיכר בעיר, שם הועלו באש. הקירות שרדו משום שהמבנה חלק מקיר הארמון ומגוש בתים צפוף. לפי תיעוד הקהילה כ-150 מיהודי ספליט נספו, למעלה ממחצית הקהילה. אחרי המלחמה שוקם בית הכנסת והוחזר לשימוש.

האם אפשר לבקר גם בבית העלמין היהודי?

כן, והוא שווה את המאמץ. בית העלמין נוסד ב-1573 על המדרון המזרחי של גבעת מריאן, בו כשבע מאות מצבות בסגנון ספרדי, והקבורה האחרונה בו נערכה ב-1945. ההליכה מהעיר העתיקה נמשכת כרבע שעה בעלייה. השער אינו פתוח תמיד, ולכן כדאי לתאם מראש מול הקהילה או להצטרף לסיור מורשת שכולל את האתר.

האם יש בספליט אוכל כשר ומניין בשבת?

אין מסעדות כשרות בקרואטיה ובשר כשר אינו זמין בספליט. הפתרונות המעשיים הם ארוחות צמחוניות, מוצרים ארוזים בהשגחה מהסופרמרקטים, או הזמנת אוכל כשר מראש דרך הפעילות היהודית בזאגרב, שדורשת התארגנות של כשבוע. הקהילה המקומית מונה כמאה איש ואין בה רב קבוע, ולכן אין להניח שיתקיים מניין בשבת - צריך לברר ישירות לפני הנסיעה.