לספליט שני שווקים מרכזיים, במרחק הליכה של כעשר דקות זה מזה: הפזאר, שוק הירקות והפירות הפתוח שצמוד לחומה המזרחית של ארמון דיוקלטיאנוס, וריבארניצה, שוק הדגים המקורה שבצד המערבי של העיר העתיקה. שניהם נפתחים סביב שש בבוקר ומתרוקנים אחרי הצהריים, הכניסה חופשית, והתשלום כמעט תמיד במזומן ביורו.

ההבדל בין השניים הוא לא רק בסחורה. הפזאר הוא רצף דוכנים פתוחים תחת סככות, בלגן צבעוני של ארגזי עגבניות, תאנים, זיתים בצנצנות, שקי שקדים, שמן זית בבקבוקי פלסטיק ממוחזרים ובצידם דוכני גרביים, מגבות וכלי בית. ריבארניצה, לעומתו, הוא מבנה אחד: אולם מקורה עם גג זכוכית ושלד יציקת ברזל, שולחנות שיש קרים, ריח ים חריף וקצב מכירה שנמדד בדקות.

שני המקומות האלה הם התשתית היומיומית של המטבח הדלמטי, לא אטרקציה שנבנתה עבור מטיילים. אין שם שילוט באנגלית, אין מתחם אוכל מסודר ואין שעות ערב. מי שמגיע בזמן הנכון רואה את ספליט האמיתית עובדת. מי שמגיע באחת בצהריים רואה ארגזים מקופלים וזרנוקי שטיפה.

שני שווקים, שני עולמות - איפה בדיוק הם נמצאים

הבלבול הנפוץ ביותר אצל מטיילים הוא ההנחה ששני השווקים צמודים. הם לא. הפזאר וריבארניצה יושבים בשני צדדים מנוגדים של הליבה ההיסטורית, ובין שניהם חוצים את כל הארמון או עוקפים אותו דרך טיילת הריווה.

הפזאר - בצד המזרחי, מחוץ לחומה

הפזאר נפרש לאורך רחוב הרווויה, ממש מחוץ לחומה המזרחית של ארמון דיוקלטיאנוס, ומטפס עד הכיכר שלפני כנסיית דומיניקוס הקדוש. מי שיוצא מהעיר העתיקה דרך שער הכסף, השער המזרחי של הארמון, פשוט נופל לתוך השוק. אין שער כניסה, אין גדר, ואין נקודת התחלה מוגדרת. הדוכנים פשוט מתחילים.

ריבארניצה - בצד המערבי, ליד מרמונטובה

שוק הדגים יושב בכתובת אוברוב 5, בשוליים המערביים של מרכז העיר, בסמוך לרחוב מרמונטובה ולכיכר הרפובליקה. הוא קרוב מאוד לנמל הדייגים הקטן של מטייושקה, וזו לא מקריות: השלל עולה מהסירות ומגיע לשיש בתוך דקות. המקומיים קוראים לו פשקאריה, וזה השם שתשמעו ברחוב הרבה יותר מאשר השם הרשמי.

המסלול ההגיוני בין השניים

ההליכה בין השווקים אורכת בערך עשר דקות ברגל, ורוב הזמן היא עוברת בתוך הארמון עצמו. הסדר המומלץ הוא הפוך מהאינטואיציה: להתחיל דווקא בשוק הדגים בשעה מוקדמת, כשהשלל בשיאו ולפני שהטובים נחטפים, ומשם לחצות מערבה למזרח דרך הפריסטיל אל שער הכסף ואל הפזאר, שממשיך להיות מלא גם בשעה מאוחרת יותר. מי שרוצה מסגרת נוחה יותר לתנועה בעיר יכול לשלב עם אוטובוס התיירים של ספליט, אבל למען האמת שני השווקים נמצאים במרחק הליכה זה מזה ומהריווה, ורכב או אוטובוס מיותרים כאן לחלוטין.

נקודת ציון שקשה לפספס

אם אתם הולכים לאיבוד, חפשו את פסל גרגור מנין הענק מצפון לשער הזהב. משם ההליכה דרומה לאורך החומה מגיעה אל הפזאר בתוך שלוש דקות, וזו גם נקודת המפגש שממנה יוצאים רוב סיורי האוכל בעיר.

הפזאר - שוק הירקות והפירות שבו קונים המקומיים

הפזאר הוא לא מתחם מעוצב. הוא שוק עובד, צפוף ורועש, שבו נשים מבוגרות מהאזור הכפרי של דלמטיה יושבות מאחורי ארגזים ומוכרות את מה שגדל אצלן. זה ההבדל המהותי בינו לבין מרבית "שווקי האיכרים" שמטיילים מכירים באירופה: כאן שיעור גבוה מהמוכרים הם באמת המגדלים, ולא סוחרים שקנו בסיטונאי.

מה באמת יש על הדוכנים

• ירקות ופירות עונתיים מההינטרלנד הדלמטי: עגבניות, פלפלים, מלפפונים, קישואים, אבטיחים בקיץ, הדרים בחורף.
• תאנים, טריות בסוף הקיץ ומיובשות כל השנה, לצד שקדים ואגוזים בשקיות.
• זיתים בכמה סוגים, שמן זית מקומי, דבש, לבנדר וצמחי תבלין מיובשים מהאיים.
• גבינות כבשים ופרשוט דלמטי חתוך במקום, לרוב בדוכנים הקרובים לקצה הצפוני.
• שורה שלמה של דוכנים שאינם מזון בכלל: בגדים, גרביים, מגבות, כלי מטבח, מטריות ומזכרות זולות.

העונתיות היא כל הסיפור

מי שמגיע לפזאר מצפה למבחר אחיד לאורך השנה יתאכזב, וזה בעצם היתרון שלו. באביב מופיעה אספרגוס בר, ירק פראי שנקטף בגבעות סביב ספליט ונמכר באגודות קטנות, והוא אחד המוצרים שהמקומיים מחפשים ראשונים. בשלהי הקיץ הדוכנים מתמלאים בתאנים בשלות ובענבים, ובחורף השוק מצטמצם ומתמלא בכרוב, בתפוזים ובמנדרינות מעמק נרטבה. חוץ מזה תמצאו לאורך כל השנה את השורות היבשות: שקדים, פירות מיובשים, דבש ושמן.

קצב היום בפזאר

הדוכנים נפתחים סביב שש בבוקר ורוב הפעילות מסתיימת סביב שתיים בצהריים. דוכני הבגדים והאביזרים נוטים להישאר קצת יותר, אבל את הירקות והפירות הטובים כדאי לתפוס לפני הצהריים. הטיפ שחוזר שוב ושוב אצל מקומיים הוא פשוט: המבחר הרחב ביותר קיים בין שבע לתשע בבוקר, ואילו המחירים הנוחים ביותר מופיעים בערך בין 12:30 ל-13:30, כשמוכרים מעדיפים למכור בזול מאשר לגרור ארגזים הביתה. אם התקציב חשוב לכם יותר מהבחירה, זו השעה.

ריבארניצה - שוק הדגים שאין בו זבובים

שוק הדגים של ספליט הוא אחד המקומות המסקרנים בעיר, ולא בגלל הדגים. הוא ידוע בעיקר בזכות פרט אחד מוזר שכל מקומי יספר לכם עליו בגאווה: אין בו זבובים. באולם מלא בדגים פתוחים על שיש, בקיץ ים תיכוני לוהט, אין נחיל זבובים אחד.

ההסבר שכולם נותנים

ההסבר המקובל בעיר קושר את התופעה למקורות המים הגופריתיים שנמצאים ממש בסמוך, בשטח בית המרחץ העירוני ההיסטורי. ריח הגופרית, כך אומרים, מרחיק את הזבובים. אותם מעיינות גופריתיים הם גם חלק מהמסורת המקומית שמסבירה מדוע דיוקלטיאנוס, שסבל מכאבי מפרקים, בחר דווקא בנקודה הזו כדי לבנות בה את ארמון הפרישה שלו. הקישור הזה בין קיסר רומי חולה מפרקים לבין שוק דגים נקי מזבובים הוא בדיוק סוג הסיפור שהופך את ספליט למקום שכיף להסתובב בו.

המבנה עצמו שווה עצירה

האולם נבנה בשנת 1890 בסגנון הסצסיון, עם גג זכוכית ושלד יציקת ברזל שמזכיר את שווקי הברזל הגדולים של אירופה באותה תקופה. יש בו חלק פנימי מקורה וכמה דוכנים חיצוניים. האור שנופל דרך הגג על השיש הרטוב הוא אחד הדימויים המצולמים ביותר של ספליט, וגם מי שלא מתכוון לקנות דבר יכול להיכנס להסתכל בחינם.

מה מוצג על השיש

• דגים קטנים וזולים שהם עמוד השדרה של המטבח הדלמטי: סרדינים, מקרל וטרית.
• דגים יקרים יותר: דניס, לברק, סרגוס, דג אבן ודגי סלע אדומים למרק.
• ראשי רגל ופירות ים: דיונונים, קלמארי, תמנונים, מולים וצדפות.
• חביות של אנשובי מומלח. אצל חלק מהמוכרות הוותיקות אפשר לבקש לטעום אחד לפני שקונים, וזה נחשב לגמרי בסדר.

מתי השלל דל

הכלל שהדייגים עצמם מצטטים הוא שהשוק תמיד מלא, חוץ מהיום שאחרי רוחות חזקות. כשהבורה או הג'וגו נושבות בעוצמה הסירות לא יוצאות, ולמחרת השיש ריק יחסית ומה שיש עולה יותר. אם ראיתם ים סוער אתמול, אל תתאכזבו מהמבחר היום.

איך קונים בשוק בספליט - מחירים, מזומן ואטיקט

הכללים בשני השווקים דומים, והם פשוטים ברגע שמכירים אותם. הבעיה היחידה של מטיילים היא שהם מגיעים עם הרגלים של סופרמרקט.

מחיר לקילו, לא ליחידה

כמעט הכל מתומחר לפי קילוגרם, כולל דברים שנראה לכם הגיוני למכור ביחידות. השלט הקטן על הארגז הוא המחיר לקילו. מבקשים כמות, המוכר שוקל, ואז מקבלים מספר. אם אתם רוצים חצי קילו תאנים, אמרו זאת במפורש, אחרת תקבלו שקית שתשקול קילו וחצי. המילים השימושיות ביותר הן "pola kile" לחצי קילו ו-"koliko" לשאלה כמה זה עולה. קצת בסיס בשפה עוזר מאוד, ואפשר להצטייד בו מראש דרך השפה המקומית בקרואטיה.

מזומן ביורו, ורצוי קטן

קרואטיה עברה ליורו, אבל השוק לא עבר לכרטיסי אשראי. רוב המוכרים בפזאר ובריבארניצה מקבלים מזומן בלבד. חשוב מזה: להביא שטרות קטנים ומטבעות. להושיט שטר של חמישים יורו תמורת אגודת ירק שעולה שני יורו בשבע בבוקר זו דרך בטוחה לקבל מבט קפוא ולעיתים גם נזיפה קצרה. יש כספומטים בשפע ברחוב מרמונטובה ובסביבת הריווה, אבל עדיף לפצות את השטרות לפני שנכנסים.

מתמקחים או לא

על מזון לא מתמקחים. המחיר לקילו הוא המחיר, והניסיון להוריד אותו על שני עגבניות נתפס כחוסר נימוס. יש שני חריגים: קנייה בכמות גדולה, נניח חמישה קילו של אותו פרי, ושעת הסגירה, כשמוכרים מציעים לבד הנחה כדי לרוקן ארגז. לעומת זאת, בדוכני הבגדים והמזכרות שבשולי הפזאר המחירים גמישים לגמרי וההתמקחות מקובלת ואף מצופה.

המחירים בפועל

טווח מחירים מייצג שדווח על ידי מבקרים הוא כמה יורו בודדים לפרוסת סופרניק, המאפה הדלמטי הממולא בתרד, ועשרות יורו לקילו פרשוט דלמטי בהתאם לאיכות ולוותק ההבחלה. אלה מספרים שמשתנים בין דוכנים ובין עונות, ובשיא הקיץ הם עולים. תמיד כדאי להשוות שניים או שלושה דוכנים לפני שקונים, כי הפער בין דוכן ראשון בכניסה לבין דוכן בעומק השוק יכול להיות משמעותי.

מה שווה לקנות כשאין לכם מטבח

רוב המטיילים בספליט ישנים בדירה קטנה או בחדר מלון ללא כיריים, ולכן שוק דגים מלא בלברק טרי הוא בעיקר חוויה ויזואלית. עדיין יש הרבה מאוד מה לקנות, גם בלי לבשל.

לקנות ולאכול היום

• פירות עונתיים לדרך: תאנים, ענבים, אפרסקים ונקטרינות. שטיפה בברז הקרוב ואוכלים ליד הים.
• עגבניות טובות, לחם מהמאפייה הסמוכה וגבינת כבשים - ארוחה מושלמת לפיקניק על הריווה או במרג'אן.
• פרוסת סופרניק חמה. היא נמכרת בכמויות מוגבלות ולפי דיווחי מבקרים המנות הטובות נגמרות עוד לפני אחת עשרה, אז זו קנייה של בוקר מוקדם.
• זיתים במיכל קטן. תבקשו כמות קטנה, מוזגים לכם לתוך אריזה ואוכלים תוך יום.

לקנות ולהביא הביתה

• שמן זית מקומי בבקבוק קטן, עד מאה מיליליטר אם הוא נוסע בכבודה יד, אחרת בכבודה רשומה.
• תאנים ושקדים מיובשים. קלים, לא נמעכים ושורדים היטב את הטיסה.
• לבנדר מהאי האוור, דבש מקומי וצמחי תבלין מיובשים.
• גבינה קשה ארוזה בוואקום. תבקשו אריזה אטומה במפורש אם היא נוסעת איתכם.

מה לא לקנות בשוק

דגים טריים בלי אפשרות לבשל, בשר לא ארוז ופירות רכים מאוד שנועדו להימעך בתיק תוך שעתיים. חשוב גם לזכור שהכנסת מוצרי מזון מן החי לישראל כפופה למגבלות מכס ווטרינריה, ומוצרי חלב ובשר עלולים להיתפס בכניסה. אם אתם קונים גבינה או פרשוט לקחת הביתה, בדקו את הכללים המעודכנים מול רשות המסים לפני הטיסה. פירות מיובשים, שמן ודבש הם ההימור הבטוח.

שקית משלכם

שקיות ניילון בשוק עולות כסף וגם נקרעות. תיק בד מתקפל בכיס הוא הפריט השימושי ביותר שאפשר להביא לפזאר, במיוחד אם אתם מתכננים לקנות פירות במשקל.

לשלב את השוק עם העיר העתיקה - שער הכסף ומה מסביב

היתרון הגדול של הפזאר הוא המיקום שלו. הוא לא יעד שצריך לנסוע אליו, אלא תחנה טבעית בדרך פנימה אל ארמון דיוקלטיאנוס. שער הכסף, השער המזרחי של הארמון, נפתח ישירות לתוך השוק, ומי שנכנס דרכו מגיע בתוך דקה למרתפי הארמון ולפריסטיל.

המסלול המשולב שעובד

בוקר מוצלח בספליט נראה בערך כך: שבע בבוקר בריבארניצה כשהשלל עדיין נפרק, הליכה מזרחה לאורך הריווה עם קפה בדרך, כניסה לעיר העתיקה, ירידה למרתפים ועלייה לפריסטיל, יציאה דרך שער הכסף ישר אל הפזאר לקניית פירות, וסיום עם פיקניק בגן הקטן שמאחורי הארמון. כל זה נגמר לפני עשר וחצי בבוקר, לפני שהחום והקבוצות מגיעים.

לראות את הארמון עם מדריך

ההיסטוריה של הארמון לא מסבירה את עצמה לבד, ומרתפי דיוקלטיאנוס במיוחד קשים לפענוח בלי הסבר. סיור הליכה בקבוצה קטנה בארמון דיוקלטיאנוס ובעיר העתיקה נמשך כשעה וחצי ומכסה את הפריסטיל, המרתפים והשערים. אופציה רחבה יותר היא סיור שמשלב את הארמון עם נקודת התצפית בגבעת מרג'אן וטעימות מקומיות, שמחבר בין ההיסטוריה לאוכל בבוקר אחד.

סיור אוכל שנכנס לשני השווקים

מי שרוצה שמישהו מקומי יעשה עבורו את העבודה של לדעת באיזה דוכן לעצור ומה לבקש, יכול להצטרף לסיור טעימות. סיור הטעימות הקולינרי של ספליט עובר בפזאר ובשוק הדגים, כולל ארנצ'יני, סופרניק, פרשוט דלמטי ולחם ביתי, ונפגש בשער הזהב. חלופה דומה היא הסיור הקולינרי בקבוצה קטנה, שמלמד בין השאר איך אוכלים נכון אנשובי מומלח, שהוא חלק בלתי נפרד מארוחת בוקר דלמטית מסורתית.

מה עוד ברדיוס עשר דקות

הריווה, טיילת הדקלים של ספליט, נמצאת שתי דקות מהעיר העתיקה ומהווה נקודת סיום טבעית. רחוב מרמונטובה, ממש ליד שוק הדגים, הוא רחוב הקניות המרכזי של העיר, וממנו נפתחות חנויות שכדאי להכיר לפני שקונים מזכרות. פירוט מלא יש בסקירת השופינג בספליט, שמכסה את מרכזי הקניות והחנויות המומלצות בעיר.

תזמון נכון - שעות, עונות וימי קרוזים

אף אחד מהשווקים האלה לא עובד לפי לוח הזמנים של מטייל. שניהם עובדים לפי לוח הזמנים של דייגים וחקלאים, וזה אומר בוקר.

לפי שעה

• 06:00 עד 07:00 - השווקים מתמלאים. בריבארניצה זו השעה שבה השלל מגיע לשיש. אין תיירים כמעט בכלל.
• 07:00 עד 09:00 - החלון הטוב ביותר. מבחר מלא, אור יפה לצילום, אווירה עובדת ולא מוצגת.
• 09:00 עד 11:00 - השוק מתמלא במטיילים. עדיין מצוין, אבל צפוף יותר.
• 11:00 עד 12:30 - המבחר מתחיל להצטמצם, בעיקר בשוק הדגים.
• 12:30 עד 14:00 - שעת ההנחות בפזאר, ובמקביל שעת הסגירה של ריבארניצה.
• אחרי 14:00 - ארגזים מקופלים, רצפה נשטפת, ואין מה לחפש שם.

לפי עונה

בקיץ השווקים בשיאם מבחינת מבחר, אבל גם בשיאם מבחינת עומס וחום. בחודשי הכתף, אביב וסתיו, האווירה נעימה בהרבה והמחירים שפויים יותר. בחורף הפזאר מצטמצם לכמה שורות בלבד, אבל הוא ממשיך לפעול, וזו למעשה התקופה שבה הוא הכי מקומי. שוק הדגים פועל כל השנה, ובימי ראשון ובחגים בהיקף מצומצם, לרוב עד הצהריים בלבד.

ימי עגינת קרוזים

זה הפרט שרוב המטיילים לא לוקחים בחשבון. טרמינל הקרוזים של ספליט קרוב מאוד לפזאר, וביום שבו עוגנות כמה אוניות גדולות השוק נהיה בלתי אפשרי בין תשע לאחת עשרה. אפשר לבדוק את לוח העגינות של נמל ספליט לפני שיוצאים, ואם יש יום עמוס, פשוט להקדים לשבע בבוקר. ההבדל בין שבע לתשע וחצי ביום כזה הוא ההבדל בין שוק לבין מסדרון של אנשים.

מזג אוויר

הפזאר פתוח ברובו וסככות הבד לא עוזרות הרבה בגשם דלמטי אמיתי. ריבארניצה, לעומת זאת, מקורה לחלוטין, ולכן ביום גשום הוא הופך לתחנה הנוחה מבין השניים.

טיפים לישראלים ומה ההבדל משווקי זאגרב

לישראלים ספליט היא לרוב נקודת הכניסה לדלמטיה, עם טיסות ישירות מתל אביב שפועלות בעיקר בעונת הקיץ ומצטמצמות מאוד בחורף. מי שמגיע דרך זאגרב או דוברובניק צריך להביא בחשבון שהמטבח משתנה: השוק בספליט הוא ים תיכוני מובהק, שמן זית, דגים וירקות, בעוד ששוק דולאץ בבירה הוא יבשתי הרבה יותר, עם נקניקים, גבינות שמנת ומוצרי חלב מהצפון. ההבדל הזה מורגש כבר בדוכן הראשון. אפשר להשוות מול סקירת הקניות בזאגרב, שמכסה את הצד העירוני של הבירה.

כשרות ושבת

בשווקים עצמם אין השגחה כלשהי, וזה לא מקום שבו מחפשים מוצרים בכשרות. עם זאת, ירקות, פירות, שקדים, דבש ושמן זית הם קנייה פשוטה ובטוחה לכל מי ששומר כשרות בסיסית בטיול, וזה בדיוק הסוג של סחורה שהפזאר עושה הכי טוב. הקהילה היהודית של ספליט קטנה ובית הכנסת ההיסטורי שלה יושב בתוך הארמון, אחד הוותיקים באירופה שעדיין פעילים. שירותי כשרות מסודרים יותר, כולל חב"ד, מרוכזים בעיקר בזאגרב ובדוברובניק, וכדאי לתאם מולם מראש. חשוב לזכור ששני השווקים סגורים בפועל בשעות אחר הצהריים והערב, ולכן קניית מזון לשבת חייבת להיעשות בבוקר יום שישי.

עם ילדים

שוק הדגים הוא אחת האטרקציות החינמיות הטובות ביותר לילדים בספליט. תמנון חי בגיגית, דיונון ענק על שיש ודגים בכל הצבעים עושים את העבודה טוב יותר מכל מוזיאון. הפזאר, לעומת זאת, צפוף מאוד וקשה לתמרן בו עגלה, אז עדיף מנשא. שווה גם לצייד כל ילד באירו או שניים ולתת לו לקנות פרי בעצמו, זו החוויה שהם יזכרו. יש עוד רעיונות בסקירת קרואטיה עם ילדים.

מה זה אומר על התקציב

ספליט התייקרה משמעותית בשנים האחרונות ומחירי המסעדות בעיר העתיקה גבוהים. השוק הוא המקום שבו אפשר לאזן את זה: ארוחת פיקניק מלאה מהפזאר עולה שבריר מהמחיר של ארוחה בטיילת, והאיכות לרוב טובה יותר. לזוג שמטייל שבוע בדלמטיה זה הבדל אמיתי בתקציב, וזו אחת הסיבות שקרואטיה עדיין נחשבת משתלמת יותר מאיטליה למרות העלייה במחירים.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• שני השווקים אינם צמודים - הפזאר במזרח ליד שער הכסף, ריבארניצה במערב ליד מרמונטובה, כעשר דקות הליכה ביניהם
• הכניסה לשניהם חופשית לחלוטין, גם למי שלא קונה דבר
• התשלום במזומן ביורו, שטרות קטנים ומטבעות. כרטיסי אשראי כמעט לא מתקבלים
• הכל מתומחר לפי קילוגרם, כולל דברים שנראה טבעי למכור ביחידות
• שוק הדגים מקורה ולכן הוא הבחירה הנכונה ביום גשום, בעוד שהפזאר פתוח ברובו
• אחרי שתיים בצהריים שני השווקים למעשה נסגרים - זו לא פעילות של אחר הצהריים או ערב

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע אחרי אחת בצהריים ולמצוא ארגזים מקופלים ורצפה נשטפת במקום שוק
• להניח ששני השווקים נמצאים באותו מקום, ולוותר על אחד מהם בטעות
• להגיע בלי מזומן, או עם שטר של חמישים יורו לקנייה של שני יורו
• לנסות להתמקח על מחיר של ירקות או דגים - זה נחשב לחוסר נימוס, בניגוד לדוכני הבגדים
• לקנות בדוכן הראשון בכניסה בלי להשוות לשניים או שלושה דוכנים בעומק השוק
• לתכנן ביקור בשעה תשע בבוקר ביום שבו עוגנות כמה אוניות קרוז, כשהטרמינל נמצא ממש בסמוך

שאלות נפוצות

מה שעות הפתיחה של השווקים בספליט?

הפזאר פועל בדרך כלל מכשש בבוקר עד שתיים בצהריים, מדי יום. ריבארניצה, שוק הדגים, פועל בערך משש וחצי בבוקר עד אחת וחצי בצהריים, ובימי ראשון ובחגים בהיקף מצומצם ולרוב רק עד הצהריים. השעות משתנות לפי עונה ומזג אוויר, ולכן כדאי להגיע בבוקר המוקדם ולא לסמוך על אחר הצהריים.

למה אין זבובים בשוק הדגים של ספליט?

ההסבר המקובל בעיר מייחס את התופעה למקורות המים הגופריתיים שנמצאים ממש בסמוך לשוק, בשטח בית המרחץ העירוני ההיסטורי. ריח הגופרית מרחיק את הזבובים. אותם מעיינות קשורים גם למסורת שמסבירה מדוע דיוקלטיאנוס, שסבל מכאבי מפרקים, בחר בנקודה הזו לבניית הארמון שלו.

האם אפשר לשלם בכרטיס אשראי בשווקים?

ברוב המוחלט של הדוכנים לא. קרואטיה עברה ליורו אבל השוק נשאר עולם של מזומן. הביאו שטרות קטנים ומטבעות, ולא שטר גדול. יש כספומטים בשפע ברחוב מרמונטובה ובסביבת הריווה, אבל עדיף לפצות את הכסף לפני שנכנסים לשוק.

מה כדאי לקנות אם אין לי מטבח?

פירות עונתיים לדרך, תאנים ושקדים מיובשים, בקבוק קטן של שמן זית מקומי, דבש, לבנדר וגבינה קשה ארוזה בוואקום. אלה מוצרים שנוסעים טוב ולא דורשים בישול. שימו לב שהכנסת מוצרים מן החי לישראל כפופה למגבלות מכס, ולכן גבינה ופרשוט דורשים בדיקה מראש מול הכללים המעודכנים.

האם מתמקחים על מחירים בשוק?

על מזון לא. המחיר לקילו הוא המחיר, וניסיון להוריד אותו נתפס כחוסר נימוס. שני חריגים: קנייה בכמות גדולה מאוד, ושעת הסגירה בסביבות 12:30 עד 13:30, כשמוכרים מציעים לבד הנחה כדי לרוקן ארגזים. בדוכני הבגדים והמזכרות שבשולי הפזאר ההתמקחות מקובלת לגמרי.

האם שווה להצטרף לסיור אוכל שעובר בשווקים?

למי שרוצה להבין מה הוא רואה זה משתלם. סיורי הטעימות בספליט עוברים גם בפזאר וגם בשוק הדגים, עוצרים בדוכנים ספציפיים שקשה לזהות לבד, וכוללים טעימות של ארנצ'יני, סופרניק, פרשוט ואנשובי מומלח. משך טיפוסי הוא כשעתיים, נקודת המפגש היא בדרך כלל שער הזהב, וכדאי להזמין מראש בעונה.