בית הקברות היהודי בספליט שוכן על המדרון המזרחי של גבעת מריאן, כ-15 עד 20 דקות הליכה בעלייה מהעיר העתיקה. הוא נוסד ב-1573 ופעל עד 1945, ובשטחו כ-700 מצבות אבן שכובות בסגנון ספרדי בין עצי אורן. הכניסה ללא תשלום, אך השער נעול ברוב שעות היום ונפתח בתיאום מקומי.

זהו אחד מבתי העלמין היהודיים הוותיקים ששרדו באירופה, והוא נמצא בדיוק בנקודה שבה נגמרת ספליט העירונית ומתחיל יער האורנים של מריאן. אין כאן קופה, אין שילוט הסבר ואין תור. יש חומת אבן, שער ברזל, ומאות לוחות אבן שקועים בקרקע שנושאים כתובות בעברית, באיטלקית ובקרואטית - שרידים מוחשיים של קהילה שהגיעה לחוף האדריאטי אחרי גירוש ספרד ופורטוגל ובנתה כאן נמל מסחר בינלאומי.

הפער בין הציפייה למציאות הוא מה שמכשיל את רוב המבקרים: אנשים מטפסים כמעט 300 מדרגות, מגיעים לשער, מוצאים אותו נעול ויורדים בחזרה מתוסכלים. המפתח נמצא במרחק מטרים ספורים משם, ומי שיודע את זה מראש נכנס בלי בעיה.

מה עומד שם בפועל על מדרון מריאן

החלקה, החומה והשער

בית הקברות יושב על המדרון המזרחי של גבעת מריאן, בגובה שממנו נשקפים גגות הרעפים של העיר העתיקה, טיילת הריווה והמפרץ. חומת אבן היקפית באורך של כ-393 מטר ובגובה של כמעט שני מטרים מקיפה את השטח, ובקצה שער ברזל צר שפונה אל הדרך הקטנה המובילה לתצפית הראשונה. אין קופה, אין דוכן כרטיסים ואין לוח הסבר בכניסה, ולכן לא מעט מטיילים חולפים על פני החומה בלי לדעת מה נמצא מאחוריה. הכתובת הרשמית של האתר היא רחוב פרילז ולדימירה נאזורה 1, אבל בשטח מדובר פשוט בקטע חומה צמוד לטרסה של בית הקפה שבראש המדרגות.

שביל אורכי אחד חוצה את החלקה לשניים. החלק הצפוני הוא הוותיק, החלק הדרומי מאוחר יותר, וההבדל ניכר בעין: ככל שמתקדמים דרומה האבן צעירה יותר, האותיות חדות יותר ומופיעות יותר כתובות בשפות אירופיות לצד העברית. עצי אורן צומחים בין הקברים ומטילים צל כבד גם באמצע היום, והשילוב של מחטים, אבק אבן וריח שרף הוא מה שרוב המבקרים זוכרים אחר כך יותר מכל פרט אחר.

שני סוגי מצבות - וכך מזהים אותם

כ-700 מצבות נמצאות היום בשטח, וכמעט כולן שכובות ולא זקופות - הסגנון הספרדי המובהק. שני טיפוסים חוזרים על עצמם: לוח אבן שטוח המונח על הקרקע, וגוש בצורת גג סרקופג עם שני מדרונות משופעים שנפגשים בשדרה בחלק העליון. אין כאן מצבות ראש גבוהות בסגנון האשכנזי המוכר, ולכן העין הישראלית מתקשה בהתחלה להבין שהיא עומדת בתוך בית קברות ולא על רצפת אבן משובצת. זו בדיוק הסיבה שקל כל כך לדרוך על קבר בטעות, וזו האזהרה החשובה ביותר במקום הזה.

מה שהזמן עשה לאבן

חלק מהמצבות שקעו אל תוך המדרון התלול, אחרות התכסו בצמחייה נמוכה ובמחטי אורן, וכמה נסדקו מעצם המעבר של מאות שנים ומהמלחות של אוויר הים. הקבורה כאן הופסקה באמצע המאה העשרים, ומאז המקום נמצא באיזון עדין בין שימור לבין טבע שמשיב לעצמו את השטח. מי שמגיע בציפייה לגן זיכרון מטופח ומסודר יתאכזב. מי שמגיע בציפייה לאתר היסטורי שקט, כמעט ריק ממבקרים, שבו האבן מספרת את הסיפור בעצמה - יקבל בדיוק את זה.

1573: איך נולד בית קברות יהודי מעל העיר

השורשים בסלונה הרומית

הנוכחות היהודית באזור קדמה לספליט עצמה. ממצאים ארכיאולוגיים בסלונה (Salona), בירת דלמטיה הרומית שנמצאת היום בשולי העיירה סולין, מצביעים על יהודים שחיו שם כבר במאות הראשונות לספירה. כשסלונה נחרבה במאה השביעית, הפליטים נמלטו פנימה אל תוך ארמון דיוקלטיאנוס - אותו מתחם קיסרי מהמאה הרביעית שהפך בהדרגה לגרעין של עיר. בחפירות במרתפי הארמון נמצאו חריתות מנורה באבן גיר, שיוחסו לבית הכנסת המוקדם של הקהילה, לפני שריפה שכילתה חלקים מהמתחם בתחילת המאה ה-16.

מגורשי ספרד ופורטוגל ודניאל רודריגה

הגל שהפך את הקהילה הקטנה לגורם כלכלי הגיע במאה ה-16, עם מגורשי חצי האי האיברי. הדמות המרכזית הייתה דניאל רודריגה, סוחר יהודי ממוצא ספרדי-פורטוגלי, שהציע לשלטונות ונציה תוכנית שאפתנית: להפוך את ספליט לתחנת מעבר מוסדרת בין הפנים הבלקני לוונציה, עם בית הסגר (לזרטו) בנמל ועם שיירות שמגיעות דרך סרייבו. ונציה אישרה את התוכנית, ספליט הפכה לנמל מסחר ממדרגה ראשונה, ולסוחרים היהודים הוענקו זכויות מגורים ומסחר בתחומי הרפובליקה. ההיסטוריון הקרואטי גרגה נובאק תיאר בדיעבד את תרומתם לעיר כמכרעת, גם בימי מלחמה ומגפה.

העסקה על הגבעה

באותה תקופה נסגר גם עניין הקבורה. ב-1573 הוקצתה לקהילה החלקה על מדרון מריאן, ורודריגה עצמו נקשר ברכישת הקרקע. הקהילה קראה לה בשם המסורתי "בית החיים", והשתמשה בה ברציפות כארבע מאות שנה. גם בהמשך נשארו היהודים חלק מהסיפור העירוני: במצור העות'מאני על ספליט במאה ה-17 הופקדו בני הקהילה על הגנת אחד ממגדלי הארמון, ובמאה ה-19 הקים ויד מורפורגו את חנות הספרים ואת הספרייה המשאילה הראשונה בעיר, סמוך לכיכר העם שבלב העיר העתיקה.

לקרוא את האבן - מה כתוב על המצבות

עברית בכתב ספרדי, ולצידה איטלקית וקרואטית

הכתובות בחלקה הן מסמך היסטורי בפני עצמו. על המצבות הוותיקות מופיעה עברית בכתב ספרדי מעוגל, לעיתים בקליגרפיה מוקפדת שנחצבה עמוק באבן. ככל שמתקדמים לעבר המאה ה-19 מצטרפות שפות נוספות - איטלקית, קרואטית, ספרדית וגם גרמנית - לפעמים על אותה מצבה עצמה. זה בדיוק דיוקן הקהילה: משפחות שהגיעו מאיטליה ומהמרחב הוונציאני לצד משפחות ממוצא איברי, שדיברו בבית שפה אחת, סחרו בשפה שנייה והתפללו בשלישית.

תאריכים, פערים בין מקורות ושמות שחוזרים

המצבה הקריאה הוותיקה ביותר מתוארכת לרוב ל-1717, אם כי חלק מהסקרים המקצועיים של האתר נוקבים בתאריך מאוחר יותר, 1861, כנראה בשל מצב השתמרות שונה של אותן אבנים. זה פער אמיתי בין מקורות, ולא סוד - שווה לשאול עליו את מורה הדרך אם מגיעים בסיור מודרך. הקבורה האחרונה בחלקה נערכה ב-1945. בין שמות המשפחה שחוזרים על המצבות אפשר לזהות שמות שממשיכים להופיע בעיר עצמה עד היום, מורפורגו למשל, מה שהופך את ההליכה בין השורות לחוויה אחרת לגמרי מביקור באתר עתיקות אנונימי.

מה כדאי לצלם ומה עדיף לא

צילום סטילס שקט מקובל, ורוב המבקרים מצלמים את הכתובות ואת הנוף שמעבר לחומה. מה שלא נעשה כאן: לא עומדים על המצבות כדי לצלם מלמעלה, לא מזיזים אבנים ולא מנקים כתובות ביד או במים. אם רוצים לסמן ביקור, הנוהג היהודי הוא להניח אבן קטנה על שולי הקבר - לא עליו. כוהנים נוהגים שלא להיכנס לשטח בית קברות כלל, ואת הנוף מהתצפית הסמוכה אפשר לראות בלי להיכנס בשער.

מה קרה בשואה, ומה קורה במקום היום

הקהילה שנקטעה

לפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בספליט כ-300 נפש. ביוני 1942, בזמן תפילת שבת, פרצו אנשי המשטר הפשיסטי אל בית הכנסת שבעיר העתיקה, הרסו את פנים המבנה ושרפו את כתבי הקודש. בשנים שלאחר מכן גורשו רבים מבני הקהילה, וכמחצית מיהודי ספליט נספו. המספר המקובל בתיעוד המקומי הוא 148 קורבנות. זה סוף של רצף חיים יהודי בן מאות שנים באותו מקום, וזה גם ההסבר לכך שהקבורה בחלקה על מריאן פסקה ב-1945.

מי מחזיק את המקום היום

הקהילה היהודית של ספליט קיימת, ומונה כיום כמאה חברים. היא מפעילה את בית הכנסת בעיר העתיקה, מטפלת בענייני הקהילה, ומשמשת גם הכתובת לתיאום ביקורים בבית הקברות הישן. הקבורה עברה לחלקה היהודית בבית העלמין העירוני לוברינאץ (Lovrinac), שבו הוקמה גם אנדרטה לזכר נספי השואה מהעיר.

שימור, תיעוד ופגיעות

החלקה על מריאן מוכרת כמונומנט תרבות מוגן ברשימת המורשת הלאומית של קרואטיה עוד משנות השישים. בשנים האחרונות נעשית עבודת תיעוד ושימור בסיוע גופים בינלאומיים שעוסקים בבתי עלמין יהודיים באירופה: החלקה נסקרה, מופתה, ומפת קברים דיגיטלית עם מסמכים היסטוריים זמינה היום ברשת למי שמחפש קבר משפחתי. בצד השני של המאזן, האתר ידע גם אירוע ונדליזם שבו נפגעו כמה קברים ומעקות ברזל, אירוע שתועד על ידי ארגוני מורשת יהודית. שילוב של גדר, שער נעול והשגחה מהצד הוא הסיבה שהמקום עדיין עומד במצב סביר, ולכן גם ההיגיון שמאחורי הכניסה המתואמת.

השער נעול - וכך נכנסים בכל זאת

המפתח נמצא במרחק מטרים ספורים

זו הנקודה שמתסכלת יותר מבקרים מכל דבר אחר, וגם הפתרון שלה פשוט: בית הקפה הצמוד לשער, בתצפית הראשונה של מריאן, מחזיק בדרך כלל את המפתח, והצוות פותח למי שמבקש. מטיילים מדווחים שוב ושוב שזה עובד ושהמארחים עושים את זה ברצון. פרט שכמעט אף אחד לא יודע: המבנה שבו יושב בית הקפה שימש בעבר כבית הטהרה של בית הקברות, כך שהמפתח נשאר בדיוק במקום שאליו הוא שייך היסטורית. הכניסה עצמה אינה כרוכה בתשלום.

דרך הקהילה או במסגרת סיור מורשת

אם מגיעים בקבוצה, בשעה חריגה או מחוץ לעונה, עדיף לא להסתמך על בית הקפה. הדרך המסודרת היא לתאם מראש מול הקהילה היהודית בספליט, שמפרסמת טלפון ודוא"ל ליצירת קשר ומתאמת גם את הביקור בבית הכנסת שבעיר העתיקה. אפשרות שנייה, נוחה למי שרוצה גם הסבר ולא רק גישה: סיור מורשת יהודית בספליט בקבוצה קטנה, שמחבר את הארמון, בית הכנסת ובית הקברות לרצף אחד, או סיור יהודי פרטי בקצב אישי. מי שמעדיף פנייה ישירה יכול לחפש את הסיורים שמפעילים חברי הקהילה עצמם - החלק שמקבל את הציונים הגבוהים ביותר מצד מבקרים הוא דווקא הזמן שמבלים בבית הכנסת עם האדם שמחזיק בו את המפתחות.

כללי התנהגות בשטח

לבוש מכובד מובן מאליו, וכיפה לגברים. המצבות שכובות, ולכן ההליכה נעשית אך ורק בשבילים ובין השורות ולא מעל האבנים. לא מזיזים אבן, לא נשענים על מצבה כדי לצלם, לא מכניסים אוכל ולא משמיעים מוזיקה. ההשארה של השער נעול אחרי היציאה, או החזרת המפתח למי שנתן אותו, היא חלק מהעסקה - זו הסיבה שהמקום עדיין נגיש בכלל.

העלייה מהעיר העתיקה - המסלול המדויק

מהריווה דרך ורוש, בערך 300 מדרגות

המסלול הקלאסי מתחיל בטיילת הריווה, ממשיך מערבה אל שכונת ורוש (Veli Varoš) - סמטאות אבן צרות עם בתי דייגים נמוכים, אחת השכונות היפות בעיר - ומשם עולה במדרגות האבן של מריאן. מדובר בכ-300 מדרגות עד התצפית הראשונה, ומרבית האנשים עושים את זה ב-15 עד 20 דקות עם עצירה או שתיים. השער של בית הקברות נמצא ממש שם, בסמוך לטרסה של בית הקפה, מצד הים.

מתי לעלות ומתי בשום אופן לא

שעות אחר הצהריים המאוחרות והבוקר המוקדם הן החלון הנוח. באמצע היום בקיץ המדרגות חשופות לשמש כמעט לכל אורכן, האבן קורנת חום, וזו עלייה שמזיעים בה גם אנשים בכושר. השקיעה היא הרגע העמוס ביותר בתצפית - יפה, אבל אם באתם בשביל החלקה עצמה כדאי להקדים, כי הירידה במדרגות אחרי החשכה אינה מוארת היטב. חורף בספליט נוח מאוד לעלייה הזו, אבל אחרי גשם אבן המדרגות חלקלקה.

מה לקחת

• מים, גם לעלייה קצרה - אין ברזייה בדרך.
• נעליים סגורות עם אחיזה; החלקה עצמה מדרונית ולא מיושרת.
• כיפה או כובע לגברים, וכיסוי כתפיים.
• מזומן קטן, אם רוצים לשתות משהו בבית הקפה שפותח את השער.

מי שמתקשה במדרגות יכול להתקרב לאזור ברכב או במונית עד קרבת התצפית, אבל אין חניה נוחה ממש בנקודה. אוטובוס התיירים של ספליט נותן פתרון טוב להיכרות כללית עם העיר, אך לא מחליף את העלייה הרגלית אל החלקה עצמה.

לשלב נכון: בית הכנסת בעיר העתיקה, מריאן והתצפית

בית הכנסת בסמטת הרובע היהודי

הביקור בחלקה מקבל משמעות אחרת לגמרי כשמצרפים אליו את בית הכנסת של ספליט, שנמצא בסמטה צרה בשם ז'ידובסקי פרולז ("המעבר היהודי"), בתוך הרובע היהודי לשעבר ובנוי אל תוך החומה המערבית של ארמון דיוקלטיאנוס. המבנה נוצר מהסבה של קומה שנייה בשני בתים מימי הביניים, והוא נחשב לאחד מבתי הכנסת הוותיקים באירופה שעדיין פעילים - מקורות שונים מדרגים אותו שני או שלישי מבין בתי הכנסת הספרדיים שנמצאים בשימוש רצוף, אחרי דוברובניק. בפנים: תקרה כחולה, נברשות פליז ומנורות כסף תלויות, וארון קודש עם עמודי שיש שחור-לבן שמשולבים ממש בקיר הארמון הרומי. הביקור אפשרי בימי חול, בשעות מוגבלות, ובכל מקרה עדיף לתאם מראש מול הקהילה.

מריאן: מהתצפית הראשונה ועד טלגרין

אחרי החלקה אפשר להמשיך למעלה. השביל מהתצפית הראשונה מוביל אל כנסיית ניקולה הקדוש הקטנטנה, ומשם עולה עוד 314 מדרגות אל טלגרין, פסגת הגבעה, עם נוף אל האיים בראץ' והוואר. בצד המערבי של הפארק נמצא חוף בנה, מוצל באורנים - פרס טוב במיוחד אם עלו עם ילדים. חשוב לדעת שבחלק מהמפרצונים בקרואטיה מקובל גם רחצה ללא לבוש; זו נורמה מקומית מקובלת ומסומנת, ומשפחות שמעדיפות להימנע פשוט בוחרות חוף אחר.

חצי יום שעובד

בוקר: בית הכנסת והרובע היהודי בתוך הארמון, כולל הצצה למרתפים שבהם נמצאו חריתות המנורה. אחר כך הליכה מערבה דרך ורוש והעלייה למריאן, החלקה על המדרון, וקפה בתצפית. אחר הצהריים: ירידה חזרה אל רחובות המסחר של ספליט או המשך לחוף. גרסה מלווה של אותו רצף קיימת גם כסיור מורשת יהודי מורחב שכולל גם את העלייה לגבעה. כמה מילים בקרואטית עוזרות מאוד בשיחה עם הצוות המקומי - כדאי להכיר את הבסיס.

למי זה מתאים, ולמי עדיף לוותר

מי ייהנה כאן באמת

המקום מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה יהודית ובתפוצה הספרדית, למי שאוהב אתרים שקטים בלי המון, ולצלמים. אין כאן חוויה מתוזמרת: אין מסלול מסומן, אין אודיו-גייד בשטח ואין חנות מזכרות. יש מדרון, אורנים, אבן וכתובות. מי שמגיע לספליט לשלושה ימים ורוצה רק את הלהיטים - הארמון, האיים, החופים - יכול בהחלט לדלג. מי שמקדיש חצי יום למורשת העיר יגלה שזה אחד המקומות שנשארים בזיכרון הכי הרבה זמן.

מטיילים ישראלים: טיסות, שבת וכשרות

הטיסות העונתיות מישראל לקרואטיה נוטות לנחות בזאגרב ובדוברובניק, וספליט מגיעה לרוב בחיבור פנימי, ברכב שכור לאורך החוף או במעבורת מהאיים. מי שמתכנן טיול עצמאי לאורך דלמטיה ימצא שהאזור הזה נוח במיוחד לנהיגה, גם בטיול ראשון באירופה עם ילדים - כאן מרוכזים כללי הנהיגה וההשכרה בקרואטיה, ותמיד כדאי לקחת ביטוח מלא. בכל הנוגע לכשרות, אין בקרואטיה מסעדות כשרות; בית חב"ד בזאגרב מארגן אוכל כשר וארוחות שבת גם עבור יעדים בחוף, בהתראה של כשבוע מראש. שבת בספליט: הקהילה מקיימת חיי קהילה בבית הכנסת שבעיר העתיקה, ותיאום מראש הוא הדרך היחידה לוודא שיהיה למי להגיע. חשוב לזכור ששבתות וחגים אינם מועד לביקור בחלקה עצמה.

עם ילדים, ועם מגבלת ניידות

מתחת לגיל שמונה בערך, השילוב של עלייה במדרגות ובית קברות הוא מכירה קשה. הפתרון הפשוט הוא להפוך את החלקה לתחנה קצרה בדרך אל התצפית ואל חוף בנה, ולא ליעד בפני עצמו - בשילוב נכון קרואטיה עובדת מצוין עם ילדים. מבחינת נגישות, המסלול כולל מאות מדרגות אבן והשטח בפנים משופע ולא מיושר, כך שהוא אינו מתאים לעגלות ולכיסאות גלגלים. זמן סביר בתוך החלקה: 30 עד 45 דקות. עם העלייה, התצפית והירידה - שעה וחצי עד שעתיים.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה ללא תשלום, אבל השער נעול ברוב שעות היום - זו לא אטרקציה עם קופה ושעות פתיחה.
• בית הקפה הצמוד לשער, שיושב במבנה ששימש בעבר כבית טהרה של בית הקברות, מחזיק בדרך כלל את המפתח ופותח למבקרים.
• המצבות שכובות ולא זקופות, בסגנון ספרדי - קל מאוד לדרוך עליהן בטעות. הולכים רק בשבילים.
• לבוש מכובד וכיפה לגברים; כוהנים נוהגים שלא להיכנס לשטח בית קברות.
• אין בשטח שירותים, שילוט הסבר, תאורה או מים - מגיעים מוכנים.
• הביקור מקבל הקשר מלא רק בשילוב עם בית הכנסת שבעיר העתיקה, שפתוח בימי חול בשעות מוגבלות ודורש תיאום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לטפס בשיא הצהריים בקיץ: מאות מדרגות אבן חשופות לשמש, בלי צל ובלי ברזייה.
• להניח שהשער פתוח ולעלות בלי תוכנית ב' - זו הסיבה מספר אחת לתסכול במקום הזה.
• להגיע דקות לפני השקיעה: הנוף מדהים, אבל הירידה במדרגות אחרי החשכה לא מוארת היטב.
• להתייחס לחלקה כאתר תיירות רגיל - לעמוד על מצבה כדי לצלם, לשבת עליה או להזיז אבנים.
• לתכנן את הביקור לשבת או לחג ולצפות שמישהו מהקהילה יפתח את השער.
• לחפש כרטיסים מראש באינטרנט: אין כרטיס ואין קופה, ומה שכן אפשר להזמין מראש זה סיור מורשת מודרך.

שאלות נפוצות

איפה בדיוק נמצא בית הקברות היהודי בספליט?

על המדרון המזרחי של גבעת מריאן, צמוד לתצפית הראשונה ולבית הקפה שבראש המדרגות, בכתובת רחוב פרילז ולדימירה נאזורה 1. מהטיילת בעיר העתיקה מדובר בכ-15 עד 20 דקות הליכה בעלייה דרך שכונת ורוש, בערך 300 מדרגות אבן.

האם צריך לשלם כניסה?

לא. אין קופה, אין כרטיס ואין דמי כניסה. העלות היחידה האפשרית היא אם בוחרים להצטרף לסיור מורשת יהודית מודרך, שכולל גם את בית הכנסת בעיר העתיקה ואת הרובע היהודי בתוך ארמון דיוקלטיאנוס.

איך פותחים את השער אם הוא נעול?

בית הקפה הצמוד לשער מחזיק בדרך כלל את המפתח, והצוות פותח למי שמבקש - מטיילים מדווחים על כך באופן עקבי. לקבוצות, לשעות חריגות או מחוץ לעונה עדיף לתאם מראש מול הקהילה היהודית בספליט, שמפרסמת פרטי קשר, או להגיע במסגרת סיור מודרך.

כמה זמן להקצות לביקור?

בתוך החלקה עצמה 30 עד 45 דקות מספיקות בהחלט. אם מוסיפים את העלייה מהעיר העתיקה, קפה בתצפית והירידה בחזרה, מדובר בשעה וחצי עד שעתיים. שילוב עם בית הכנסת בעיר העתיקה הופך את זה לחצי יום מלא.

האם עדיין קוברים שם?

לא. הקבורה האחרונה בחלקה נערכה ב-1945, אחרי שהקהילה כמעט חוסלה בשואה. מאז הקהילה משתמשת בחלקה היהודית שבבית העלמין העירוני לוברינאץ, שבו נמצאת גם אנדרטת הזיכרון לנספי העיר.

האם המקום מתאים לילדים?

מתחת לגיל שמונה בערך זו מכירה קשה: עלייה במדרגות ואחריה בית קברות שקט בלי אינטראקציה. עם ילדים גדולים יותר זה עובד יפה אם הופכים את החלקה לתחנה קצרה בדרך אל התצפית ואל חוף בנה שבצד המערבי של הפארק, ומסבירים מראש את כללי ההתנהגות.