תיאטרון איוון זאייץ' ברייקה (Hrvatsko narodno kazalište Ivana pl. Zajca) הוא התיאטרון הלאומי הקרואטי, בניין ניאו-רנסנס משנת 1885 ברחוב ורדייבה 5א, שאולמו מעוטר בציורי תקרה נדירים של גוסטב ואנסט קלימט ופרנץ מאטש; כניסה לגלריה בתשלום סמלי נפרד, אך כרטיס להצגה נרכש רק דרך אתר התיאטרון הרשמי - אין עבורו מוצר מכירה בפלטפורמות תיירות בינלאומיות.

בניגוד לתיאטראות הלאומיים בזאגרב ובספליט, שם התיירות הבינלאומית כבר מכירה את הבניינים כאטרקציה מוגדרת, התיאטרון ברייקה עדיין נשאר בעיקר סוד של מי שמגיע לעיר הנמל הזאת בכוונה - לא בדרך אגב. הבניין עומד במרכז העיר התחתית של רייקה כבר יותר ממאה וארבעים שנה, שינה שם ארבע פעמים, אירח על תקרתו את אחת מהיצירות המוקדמות והפחות מוכרות של קלימט, ועדיין משמש כל עונה כבמה חיה לאופרה, בלט ודרמה.

מי שמתכנן לשלב את התיאטרון בטיול לחוף הקברניה (Kvarner) - בין אם כעצירה בדרך לאיים כמו קרק, ובין אם כיעד בפני עצמו - כדאי שיכיר את ההיסטוריה, את לוח הזמנים המעשי לביקור, ואת הטיפים שמבקרים אמיתיים משתפים לפני שהם מגיעים.

טיאטרו קומונלה: איך שני אדריכלים וינאים בנו את התיאטרון של רייקה

הסיפור של הבניין מתחיל לא ברייקה אלא בווינה. משרד האדריכלים פלנר והלמר (Fellner & Helmer), שהוקם ב-1872 ונחשב לבית היוצר המוביל של תיאטראות באימפריה האוסטרו-הונגרית, תכנן במהלך פעילותו למעלה מ-48 בנייני תיאטרון ברחבי אירופה המרכזית. רייקה - אז נמל חשוב באימפריה, בעל אוכלוסייה מעורבת איטלקית וקרואטית - רצתה בניין ייצוגי משלה, ובשנת 1883, ביוזמת ראש העיר דאז ג'ובאני צ'יוטה, יצאה הבנייה לדרך.

מהתכנון ועד חנוכת הבניין

הבנייה נמשכה כשנתיים, ובשלישי באוקטובר 1885 נחנך הבניין תחת השם האיטלקי טיאטרו קומונלה (Teatro Comunale) - "התיאטרון העירוני". ההצגה הראשונה שעלתה על הבמה הייתה האופרה "איידה" של ורדי, ולצדה "לה ג'וקונדה" של פונקיילי. אותו ערב חנוכה היה גם הפעם הראשונה שבה נדלקה תאורה חשמלית בעיר רייקה כולה - סמל טכנולוגי לא פחות מתרבותי. פסלי החזית החיצונית הם פרי עבודתו של הפסל האוסטרי פלקל.

חזית ניאו-רנסנסית, פנים ניאו-בארוקי

מבחוץ, הבניין בנוי בסגנון ניאו-רנסנס מאופק - קווים סימטריים, פסלים קלאסיים וגומחות מעוטרות. הכניסה הפנימית, לעומת זאת, ניאו-בארוקית עשירה: אולם פרסה מסורתי עם שכבות תאים, עיטורי זהב, נברשת מרכזית גדולה ותקרת אולם שהיא הכוכבת האמיתית של המקום. ממש מול הכניסה נמצא פארק תיאטרון קטן עם ספסלים ופסל כדורי מתכת בשם "הכדור" של האמן דושאן ג'מוניה, שהוצב שם ב-1999 כמתנה מחברת OMV קרואטיה - נקודת צילום שקטה שרוב התיירים שחולפים ברייקה מפספסים לגמרי.

תשעת ציורי התקרה: כשקלימט הצעיר צייר עבור רייקה

ציורי התקרה שמעל אולם הצפייה הם הסיבה שבגללה חובבי אמנות רבים מגיעים לרייקה בכלל. משרד פלנר והלמר הזמין את הציורים משלושה אמנים וינאים צעירים: האחים גוסטב קלימט וארנסט קלימט, יחד עם שותפם פרנץ מאטש. זו אחת העבודות המוקדמות ביותר בקריירה של גוסטב קלימט - עשרות שנים לפני שהפך לאמן ה"תקופה הזהובה" המוכר מווינה.

מי צייר מה

• גוסטב קלימט צייר שלושה מתוך תשעת הציורים: "שירה, או אורפאוס ואורידיקה", "מוזיקה אינסטרומנטלית, או קדושה צציליה", ו"אופרה רצינית, או מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה".
• פרנץ מאטש צייר שלושה ציורים נוספים בנושאי תיאטרון ואמנויות הבמה.
• ארנסט קלימט צייר את הציור שמעל הפרוסניום (מסגרת הבמה) ואת שני ציורי המלאכים שמעל תאי הצד.

מבחינה טכנית, הציורים צוירו על בד קנבס ולא ישירות על הטיח - אך כך שנראים כמו פרסקו קלאסי. השלושה השלימו את העבודה תוך חודשים ספורים, לאחר תהליך ארוך של סקיצות ומחקר חזותי; לפני שנשלחו לרייקה הם הוצגו בווינה במוזיאון לאמנות ותעשייה, ורק אז הותקנו סביב הנברשת המרכזית של האולם.

השימור, "הקלימט הלא מוכר" וגלריית זאייץ'

ב-2018, אחרי 133 שנה במקומן, הוסרו תשעת הציורים מהתקרה למען שימור מקצועי - עבודה משותפת של מחלקת השימור ברייקה ומחלקת ציורי הלוח של המכון הקרואטי לשימור בזאגרב. הטיפול כלל ניקוי לכלוך אטמוספרי, ייצוב שכבות צבע מתקלפות, הדבקה על בדים חדשים והרכבה על מסגרות עץ ייעודיות. הציורים המשוחזרים הוצגו לציבור הרחב לראשונה בתערוכה "קלימט הלא מוכר - אהבה, מוות, אקסטזה" במוזיאון העירוני של רייקה, כחלק מתוכנית רייקה כבירת התרבות האירופית, ולאחר מכן חזרו למקומם המקורי מעל האולם. כיום פועלת בבניין גלריית זאייץ' - תערוכת קבע הפרוסה על פני שני חדרי המדרגות הצדדיים ומגיעה לשיאה ב"נקודת התצפית של קלימט" בקומה העליונה, שם אפשר להתקרב לציורים המקוריים בלי לרכוש כרטיס להצגה כלל, בתשלום כניסה נפרד וסמלי.

ממקומונלה לתיאטרון לאומי: מסע השמות של הבניין

מעטים הבניינים הקרואטים ששינו שם ארבע פעמים ושיקפו בכך שינוי שלם בזהות הלאומית של העיר סביבם. רייקה עצמה, שנודעה בעבר גם בשמה האיטלקי פיומה, הייתה במשך עשורים עיר נמל מעורבת - מרכזה ברוב איטלקי, פרברים ברוב קרואטי - ותולדות התיאטרון עוקבות במדויק אחרי המפה הפוליטית הזאת.

מ"טיאטרו קומונלה" ל"טיאטרו ורדי"

הבניין נפתח ב-1885 בשם הניטרלי "טיאטרו קומונלה". ב-1913, לרגל מלאת מאה שנה להולדתו של המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי - זה שהאופרה שלו "איידה" חנכה את הבניין - שונה השם ל"טיאטרו ורדי". השם הזה נשמר גם בתקופה שבה רייקה עברה בין ריבונויות שונות לאורך המאה העשרים, תקופה רגישה בהיסטוריה של האזור שעדיין משפיעה על הזהות התרבותית הכפולה של העיר.

1945-1994: מקהילה איטלקית-קרואטית לתיאטרון לאומי מוכרז

אחרי מלחמת העולם השנייה, עם הקמת התיאטרון הלאומי הרשמי ברייקה ב-1945, עלה ב-1946 המחזה הקרואטי הראשון על הבמה - "דוברבקה" מאת איוון גונדוליץ' - צעד סמלי במעבר לזהות תרבותית קרואטית. ב-1953 קיבל הבניין את שמו של המלחין הקרואטי איוון זאייץ', חלף שמו של ורדי. רק ב-1991, עם התבססות קרואטיה כמדינה עצמאית, הוכרז הבניין רשמית כאחד מארבעת התיאטראות הלאומיים של המדינה, וב-1994 קיבל את שמו המלא והרשמי הנוכחי - התיאטרון הלאומי הקרואטי איוון פ'ל זאייץ'. עד היום פועלות בבניין ארבע חטיבות מקבילות - אופרה (כולל התזמורת הסימפונית של רייקה), בלט, דרמה קרואטית ודרמה איטלקית - עדות חיה למורשת הדו-לשונית של העיר.

איוון זאייץ' - המלחין שנתן לתיאטרון את שמו

מי שמסתובב ברייקה ורואה את השם "זאייץ'" על שלטים, רחובות ומוסדות תרבות כדאי שיכיר את האיש שמאחורי השם. איוון זאייץ' (Ivan Zajc) נולד ברייקה ב-1832 ונפטר בזאגרב ב-1914, ונחשב למלחין, מנצח ומורה שהוביל את התרבות המוזיקלית הקרואטית במשך יותר מארבעים שנה - עד כדי כך שחוקרי מוזיקה מכנים את התקופה הזו פשוט "תקופת זאייץ'".

"ניקולה שוביץ' זרינסקי" - האופרה הלאומית הקרואטית

היצירה המזוהה ביותר עם זאייץ' היא האופרה "ניקולה שוביץ' זרינסקי" (1876), שמתארת את קרבו האחרון וההירואי של האציל הקרואטי נגד הכוחות העות'מאניים. האופרה זכתה למעמד בלתי רשמי של אופרה לאומית קרואטית, ועודנה מוצגת עד היום בתיאטראות הלאומיים במדינה - בזאגרב, בספליט וגם ברייקה עצמה, כל אחד מוסד עצמאי ונפרד.

למה זאייץ' ולא ורדי

ההחלפה של שם ורדי בשם זאייץ' ב-1953 לא הייתה החלטה אמנותית גרידא, אלא חלק מתהליך רחב יותר של עיצוב זהות תרבותית קרואטית בתוך יוגוסלביה לשעבר, ומאוחר יותר בקרואטיה העצמאית. השם הוא הצהרה: הבניין ששימש פעם סמל לתרבות האיטלקית של פיומה הפך לבמה מרכזית של המוזיקה הלאומית הקרואטית, בלי למחוק את שכבות ההיסטוריה הקודמות שעדיין ניכרות באדריכלות, בציורים ובחטיבת הדרמה האיטלקית הפעילה עד היום.

איך מתכננים ביקור: כרטיסים, קופה וגלריית זאייץ'

מי שרוצה לחוות את התיאטרון מבפנים - הצגה, אופרה, בלט, או פשוט סיור בגלריה - צריך לדעת שמדובר במוסד תרבות פעיל, לא באתר מוזיאלי גרידא, ולתכנן בהתאם.

רכישת כרטיסים להצגה

קופת הכרטיסים של התיאטרון נמצאת ברחוב ורדייבה 5א ברייקה, בדרך כלל פתוחה בבקרים ועד תחילת הערב באמצע השבוע, קצרה יותר בסוף השבוע, ופתוחה גם שעה נוספת ממש לפני כל הצגה. מכירה מקוונת מתבצעת דרך אתר הכרטיסים הרשמי המקושר מאתר התיאטרון hnk-zajc.hr, ומחלקת המכירות זמינה גם בטלפון ובדוא"ל למי שמעדיף רכישה אישית. שעות הקופה ומחירי הכרטיסים משתנים בהתאם לעונה ולהפקה - יש לבדוק תמיד תאריך ומחיר מעודכנים מול האתר הרשמי לפני ההגעה, ולא להסתמך על מידע ישן.

ביקור בגלריית זאייץ' בלי כרטיס להצגה

למי שמגיע לרייקה ליום אחד ולא רוצה לתכנן סביב לוח ההצגות, האופציה הטובה ביותר היא גלריית זאייץ' - כניסה נפרדת לחלוטין מכרטיס הצגה, בתשלום סמלי נמוך משמעותית ממחיר כרטיס לאופרה (מחיר מייצג לבדיקה מול האתר הרשמי, כולל הנחה לילדים). הביקור כולל את שני חדרי המדרגות ההיסטוריים ואת "נקודת התצפית של קלימט" בקומה העליונה - הדרך הקרובה ביותר להתבונן בציורים המקוריים בלי לקנות כרטיס לאופרה שלמה.

טיפים ממבקרים אמיתיים: מתי להגיע ומה לא לפספס

מעבר למידע הרשמי, יש כמה תובנות שחוזרות שוב ושוב אצל מטיילים שכבר ביקרו במקום - וכדאי לדעת אותן מראש.

תזמון נכון מול עומס

לפי דיווחים חוזרים בפורומים ובביקורות מטיילים, שעות הבוקר בתחילת השבוע נוטות להיות עמוסות יותר סביב הקופה והכניסה לגלריה - בעיקר כשמגיעה קבוצת סיור מאורגנת אחת שממלאת את המרחב הקטן יחסית של הלובי. שעות אחר הצהריים המאוחרות באמצע השבוע נוחות משמעותית יותר לביקור רגוע, ובכל מקרה מומלץ להגיע כעשר דקות לפני הזמן שתוכנן, כי המרחב הפנימי אינו גדול.

מה לא לפספס מסביב

• הפסל "הכדור" בפארק הקטן ממש מול הכניסה - נקודת צילום שקטה שרוב הקבוצות המאורגנות עוברות לידה בלי לעצור.
• הכיכר קורסו, רחוב הולכי הרגל המרכזי של רייקה, נמצא במרחק הליכה של כמה דקות מהכניסה לתיאטרון, ומתמלא בערבי קיץ במוזיקאי רחוב ובבתי קפה פתוחים עד מאוחר.
• מבקרים שמגיעים בעונת החורף מדווחים שכדאי לבדוק מראש אם חל הקרנבל השנתי של רייקה - אירוע המוני שמשנה זמנית את התנועה והחניה סביב מרכז העיר.

הרבה יותר מתיאטרון: הסביבה הקרובה ברייקה ובמפרץ קברניה

תיאטרון איוון זאייץ' הוא נקודת פתיחה מצוינת לסיור רגלי ברייקה, עיר שרוב המטיילים לקרואטיה עדיין מדלגים עליה בדרך לאיים או לדוברובניק - בטעות, לדעת מי שכבר הקדיש לה יום שלם.

טירת טרסאט והמוזיאון הימי

מעל העיר, על גבעה עם נוף פנורמי למפרץ, ניצבת טירת טרסאט - כניסה חופשית, ואחת מנקודות התצפית הטובות ביותר על רייקה כולה. במרכז העיר עצמו, בתוך ארמון המושל ההיסטורי, שוכן המוזיאון הימי וההיסטורי, שמציג את סיפור הספנות והנמל של רייקה בכניסה בתשלום נמוך יחסית.

איפה לישון ולאן להמשיך

מי שמחפש לינה בהליכה מהתיאטרון יכול לשקול את מלון בונביה הגדול, סמל של רייקה עוד מ-1876 וצעדים בודדים מכיכר קורסו, לצד מגוון דירות ובוטיק-הוטלים קטנים יותר סביב הכיכר עצמה. מרייקה קל להמשיך במעלה חוף קברניה או לחצות בגשר אל האי קרק ומערת הנטיפים ביסרויקה שבו - יעד יום שלם נוסף שנוח לשלב באותו אזור נסיעה.

איך מגיעים לרייקה מישראל וטיפים למטייל הישראלי

רייקה היא לא היעד הכי נגיש מישראל מבחינת טיסות, ולכן כדאי לתכנן את ההגעה אליה כחלק ממסלול רחב יותר בצפון קרואטיה וסלובניה, לא כטיסה עצמאית.

טיסות וגישה אווירית

אין כרגע טיסה ישירה מתל אביב לרייקה. הדרך הנפוצה ביותר היא טיסה לזאגרב (כולל קווים עונתיים ולא סדירים של אל על וחברות אחרות, שכדאי לבדוק מול לוח הטיסות המעודכן) ומשם המשך בנסיעה של כשעה וחצי עד שעתיים ברכב שכור, או לחלופין טיסה לוינה, מינכן או לובליאנה עם המשך נהיגה. לובליאנה שבסלובניה קרובה במיוחד - כשעתיים נסיעה בלבד מרייקה, אך יש לזכור שמדובר בחצייה של גבול בין-מדינתי, ולוודא מראש מול חברת ההשכרה שהיא מתירה זאת.

נהיגה עצמאית, כשרות ושבת

קרואטיה, ורייקה בפרט, מתאימה טובה לטיול נהיגה עצמאי ראשון באירופה עם ילדים - כבישים איכותיים, שילוט ברור ומרחקים סבירים. רישיון נהיגה ישראלי מתקבל בדרך כלל אצל חברות ההשכרה הבינלאומיות הפועלות בשדה התעופה של רייקה, אך מומלץ לבדוק מראש דרישות ספציפיות מול הספק (ראו המדריך המקיף לנהיגה בקרואטיה). מבחינת כשרות - ברייקה עצמה אין תשתית קהילתית יהודית משמעותית או מסעדות כשרות קבועות; מי שזקוק לכשרות מסודרת או לארוחות שבת מאורגנות כדאי שיפנה מראש לקהילה ולחב"ד בזאגרב, המרכז היהודי הפעיל ביותר במדינה, ויתכנן הזמנה מוקדמת. ולפני היציאה לדרך, שווה גם היכרות בסיסית עם כמה מילים בשפה המקומית - ברייקה, בניגוד לחופים התיירותיים בדרום, פחות דוברי אנגלית שוטפת מסתובבים ברחוב. למשפחות שמתלבטות על המסלול כולו, כדאי לעיין גם במדריך לטיול משפחתי בקרואטיה לפני התכנון הסופי.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לגלריית זאייץ' היא בתשלום נפרד ונמוך מכרטיס הצגה, וניתן לבקר בה גם בלי לראות מופע כלל.
• קופת הכרטיסים נמצאת ברחוב ורדייבה 5א ופועלת בעיקר בבקרים ועד תחילת הערב באמצע השבוע, וגם שעה לפני כל הצגה - יש לבדוק שעות מעודכנות מול האתר הרשמי.
• התיאטרון כולל ארבע חטיבות מקבילות - אופרה, בלט, דרמה קרואטית ודרמה איטלקית - כך שחלק מההצגות מוצגות באיטלקית עם כתוביות.
• אין מוצר מכירה של כרטיסי תיאטרון או סיור באתרי אפיליאייט בינלאומיים - כל רכישה מתבצעת ישירות מול התיאטרון.
• הבניין נמצא צעדים אחדים מכיכר קורסו ומהעיר התחתית של רייקה, כך שקל לשלב אותו בטיול רגלי קצר.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי לבדוק מראש אם יש הצגה באותו ערב - בלוח ריק הכניסה לאולם עצמו מוגבלת, ורק גלריית זאייץ' פתוחה.
• לבלבל בין תיאטרון איוון זאייץ' ברייקה לבין התיאטראות הלאומיים בזאגרב ובספליט - שלושה מוסדות נפרדים לחלוטין עם שמות דומים ותוכניות שונות.
• לחפש כרטיסים דרך פלטפורמות תיירות בינלאומיות כמו GetYourGuide או Viator - אין להן מוצר לתיאטרון ברייקה, והכרטיס היחיד הוא דרך אתר התיאטרון או קופתו הפיזית.
• להניח שציורי קלימט תמיד גלויים על התקרה - בתקופות שימור או תערוכה חיצונית הם עלולים להיעדר זמנית ממקומם הרגיל.
• להתעלם משעות הקופה ולהגיע בשעות אחר הצהריים המוקדמות, כשהיא לרוב סגורה בין המשמרות.

שאלות נפוצות

איפה בדיוק ממוקם תיאטרון איוון זאייץ' ברייקה?

ברחוב ורדייבה 5א, בלב העיר התחתית של רייקה, צעדים אחדים מכיכר קורסו הראשית ומשוק העיר, לצד נהר הריצ'ינה ורציפי הנמל.

מי צייר את התקרה של האולם?

את תשעת ציורי התקרה ציירו בשנת 1885 שני אחים וינאים, גוסטב וארנסט קלימט, יחד עם פרנץ מאטש, בהזמנת משרד האדריכלים פלנר והלמר - זו אחת מיצירותיו המוקדמות ביותר של גוסטב קלימט.

האם אפשר לבקר בבניין בלי לקנות כרטיס להצגה?

כן. גלריית זאייץ' בקומה העליונה - הידועה גם כ'נקודת התצפית של קלימט' - פתוחה למבקרים בתשלום כניסה נפרד וללא צורך בכרטיס הצגה, אך מומלץ לוודא שעות פתיחה מעודכנות מול התיאטרון.

מתי הכי משתלם לתכנן ביקור כדי להימנע מעומס?

לפי דיווחי מבקרים, שעות הבוקר בתחילת השבוע נוטות להיות עמוסות יותר סביב הקופה והכניסה; שעות אחר הצהריים המאוחרות באמצע השבוע נוחות יותר לביקור רגוע.

האם יש כרטיסים דרך פלטפורמות תיירות בינלאומיות כמו GetYourGuide או Viator?

לא. בבדיקה מול שתי הפלטפורמות הגדולות לא נמצא מוצר מכירה ייעודי לתיאטרון ברייקה - הן מציגות רק את התיאטראות הלאומיים בזאגרב ובספליט. רכישת כרטיסים לרייקה מתבצעת אך ורק דרך אתר התיאטרון הרשמי או קופתו הפיזית.

מה השם המקורי של הבניין ומתי הוא השתנה?

הבניין נפתח ב-1885 בשם 'טיאטרו קומונלה', עבר לשאת את שם ורדי מ-1913, קיבל את שם איוון זאייץ' ב-1953 עם הפיכתו לתיאטרון הלאומי הקרואטי, הוכרז תיאטרון לאומי ב-1991 וקיבל את שמו הרשמי הנוכחי ב-1994.