טרקים בקרואטיה מתרכזים בארבעה אזורי הרים עיקריים: פאקלניצה (Paklenica) מעל החוף ליד סטארי גראד, רכס ולביט (Velebit) הארוך במדינה, ביוקובו (Biokovo) שמזנק מהים מעל מקרסקה, ומדבדניצה מעל זאגרב. השבילים מסומנים בסימון ההררי האדום-לבן, פועלות בהם בקתות הרים, וטרק מודרך ליום שלם נמכר בטווח של עשרות עד מאות אירו לקבוצה - מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.

מי שמכיר את קרואטיה רק מהחוף מפספס את החצי השני שלה. מאחורי רצועת החוף הצרה עומד קיר גיר אפור שמזנק מפני הים לגובה של אלף ואלף וחצי מטר ויותר, כמעט בלי מדרגות ביניים. זה יוצר סיטואציה נדירה באירופה: אפשר לצאת בשש בבוקר לטרק הררי רציני, ולהיות בחזרה על חוף חלוקים בשעת צהריים מאוחרת. האגודה ההררית הקרואטית מתחזקת רשת שבילים ותיקה שמסומנת בעקביות בעיגול אדום עם נקודה לבנה במרכז, ולצידה מערכת של בקתות ומקלטי הרים שחלקם פועלים כל השנה.

ההבדל בין אזור לאזור גדול. פאקלניצה היא הכניסה הנוחה והמסודרת עם שבילים בכל הרמות; ולביט הוא רכס פראי שדורש הכנה, מים ותכנון; ביוקובו מציע את העלייה החדה ביותר מהים אל הפסגה ונוף אל האיים; ומדבדניצה מעל הבירה היא הליכה שמגיעים אליה בתחבורה ציבורית. לצידם עומדים פארקים לאומיים שהם למעשה טיול על שבילי עץ ולא טרק, וכן איים שלמים עם שבילי חוף וגבעות שכמעט אין בהם צל.

פאקלניצה - שני קניונים, קיר סלע אחד וכל רמות הקושי

פאקלניצה (Paklenica) היא הפארק הלאומי שהכי מזוהה בקרואטיה עם הליכה וטיפוס. היא יושבת על המדרונות הדרומיים של רכס ולביט, ממש מעל הים, והכניסה הראשית נמצאת בקצה העיירה סטארי גראד. בגלל הקרבה לכביש החוף הראשי מדובר ביעד הליכה נגיש במיוחד: מזאדאר זו נסיעה קצרה, ואפשר לשלב יום הרים בתוך חופשת חוף בלי לשנות בסיס לינה. הפארק כולו הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות יערות האשור הבתוליים שבו.

ולקה ומאלה פאקלניצה - שני קניונים באופי הפוך

מערכת השבילים בנויה סביב שני קניונים. ולקה פאקלניצה, הקניון הגדול, הוא הציר הראשי: אפיק אבן רחב שמתפתל בין קירות גיר תלולים, עם שביל מסודר שנוח ללכת בו גם עם ילדים בקטע הראשון. אחרי הפתח הצר הראשוני הקניון נפתח, ומכאן מתפצלים שבילים לכל הכיוונים - אל בקתת היערן, אל בקתת ההרים, ואל הרכס עצמו. מאלה פאקלניצה, הקניון הקטן, הושאר בכוונה כמעט בלי פיתוח כדי לשמור על אופי פראי: פחות מטיילים, פחות שילוט, יותר תחושת מדבר אבן.

אנצ'יה קוק ופסגות הרכס

הסלע המזוהה ביותר עם הפארק הוא אנצ'יה קוק, קיר אנכי שמתנשא לגובה של כמה מאות מטרים מעל אפיק הקניון ונחשב לסלע הטיפוס המפורסם בקרואטיה. אליו מוביל שביל הליכה מסומן שעולה בזיגזג עד לפסגה, בלי צורך בציוד טיפוס, אבל בקטעים חשופים לחלוטין לשמש. למי שמחפש יום ארוך יותר יש מסלולים שממשיכים מעלה אל פסגות הרכס, בעליות מצטברות של מאות מטרים רבים - יום שלם על הרגליים, לא טיול אחר צהריים. כל אורך מסלול או זמן הליכה כדאי לאמת בשילוט בכניסה ובמפת הפארק ביום היציאה.

בקתות הרים ומערת מניטה פץ

בתוך ולקה פאקלניצה פועלת בקתת הרים ותיקה עם מיטות, מטבח וחדר אוכל, שמתפקדת גם כנקודת עצירה ליום וגם כבסיס לינה למי שממשיך לרכס. בעונת הקיץ היא פתוחה מדי יום, ומחוץ לעונה בעיקר בסופי שבוע. אטרקציה נוספת היא מערת מניטה פץ, מערת נטיפים שנפתחת למבקרים רק בימים קבועים בשבוע בעונות המעבר ומדי יום בשיא הקיץ - נקודה שכדאי לבדוק מראש באתר הפארק, כי העלייה אליה תלולה וחשופה ומאכזב להגיע לדלת סגורה. טיפ שחוזר שוב ושוב אצל מטיילים בפורומים: מי שמגיע אחרי עשר בבוקר בקיץ עומד בתור לחניה בכניסה, ובעונה החמה החניון הפנימי מתמלא מוקדם. הפתרון המקובל הוא להגיע עם פתיחת השערים ולחזור לצהריים.

בירת הטיפוס הספורטיבי של קרואטיה

פאקלניצה היא גם מוקד טיפוס בין לאומי עם מאות מסלולי טיפוס ספורטיבי בדרגות קושי שונות, מהקלות ועד לקשות במיוחד. מדי אביב נערכת בה תחרות טיפוס מהירות על קירות גבוהים שהיא מהוותיקות בעולם מסוגה, והאווירה בקמפינג ובכניסה משתנה לגמרי בשבוע הזה. גם מי שלא מטפס נהנה מהמראה: לאורך הקניון רואים חבלים ומטפסים על הקירות, וזה חלק מהחוויה. אפשר לחוות את הקניון עם מלווה מקומי דרך סיור בקניון ולקה פאקלניצה, ולמי שכבר בכושר הליכה טוב יש טרקינג בפארק פאקלניצה שנמשך כמה שעות טובות. גם כרטיס כניסה לפארק נמכר מראש ומקצר את ההמתנה בשער.

ולביט - הרכס הארוך של קרואטיה ושביל פרמייר

ולביט הוא הרכס הארוך ביותר בקרואטיה, קיר אבן שנמתח לאורך עשרות רבות של קילומטרים במקביל לחוף ומפריד בין הים לבין הפנים הקונטיננטלי. הוא מחולק לאזורי הגנה שונים: פארק לאומי ולביט הצפוני בצפון, פארק טבע ולביט לאורך הרכס, ופאקלניצה בדרום. מבחינת מטייל ההבדל פשוט - ככל שמתרחקים מפאקלניצה, כך פוחתים השילוט, החניונים והמים, וגדלה דרישת ההכנה.

שביל פרמייר - יצירת האבן של שנות השלושים

הפנינה של ולביט היא שביל פרמייר, שביל הליכה שנבנה בטכניקת אבן יבשה בשנות השלושים של המאה העשרים לפי תכנון של מהנדס היערות אנטה פרמייר. הרעיון היה גאוני בפשטותו: לחתוך את הרכס בשביל ברוחב אחיד של קצת יותר ממטר, בשיפוע מתון ואחיד, כך שנוף הרכס נפתח בלי טיפוסים חדים. התוצאה היא כ-57 קילומטר של שביל שרוב ההולכים בו מדרגים אותו כיפה בקרואטיה ולא מעטים מכנים אותו מהיפים באירופה. הוא מתחיל בבקתת זאביז'אן בצפון ומסתיים באזור אושטריה. הפרש הגבהים לאורכו קטן יחסית, ולכן הוא נגיש להולכים סבירים, אבל האורך מחייב פיצול לימים או בחירת קטע בודד.

שביל ולביט הארוך - טרק של תשעה ימים

למי שמחפש טרק רב יומי אמיתי, השביל שחוצה את הרכס לכל אורכו נמתח על פני כמאה קילומטר ומחולק בדרך כלל לתשעה ימי הליכה, לפי אפשרויות הלינה בבקתות ובמקלטים. הוא נפתח בזאביז'אן ומסתיים בירידה אל סטארי גראד שעל החוף. שלוש נקודות קריטיות: הקיבולת של הבקתות והמקלטים קטנה ולכן מומלץ ללכת בקבוצות של עד שמונה אנשים; שק שינה ומזרן הם ציוד חובה כי חלק מהמקלטים הם בסיסיים בלבד; ואין אפשרויות הצטיידות לאורך הדרך, כך שאת האוכל נושאים על הגב. העונה המעשית לחציית הרכס היא הקיץ, כשמזג האוויר יציב יחסית.

ולביט הצפוני, זאביז'אן והגן הבוטני

בליבו של פארק ולביט הצפוני יושבת זאביז'אן, נקודה שמשלבת תחנת מזג אוויר הררית ותיקה, בקתת הרים וגן בוטני הררי. משם יוצאים המסלולים היפים ביותר של הצפון, ורבים מסתפקים בקטע בודד של שביל פרמייר וחוזרים באותו יום. הגישה לאזור היא מכיוון קראסנו או מכיוון החוף בסנייה, ותמיד בכביש הררי צר. באזור הזה אין קליטה סלולרית רציפה, אין חנויות ואין תחנות דלק, וזו לא הצהרה תיאורטית אלא תכנון שצריך לעשות מראש. סיורים מודרכים באזור נמכרים גם באופן פרטי לקבוצות קטנות, ואפשר לסרוק אפשרויות באזור דרך היצע הפעילויות בקרואטיה. מי שמגיע עם רכב שכור צריך לזכור שהכבישים ההרריים כאן צרים ותובעניים - נושא שנוגע ישירות לנהיגה והשכרת רכב בקרואטיה.

ביוקובו - מהים אל 1,762 מטר ומרפסת הזכוכית

אם יש נוף אחד שמסביר את גיאוגרפיית קרואטיה במבט אחד, הוא נמצא בביוקובו, פארק הטבע שמתנשא ישירות מעל מקרסקה וריביירת החוף שסביבה. המרחק האופקי בין החוף לפסגה קטן, אבל ההפרש האנכי עצום: מפני הים ועד סבטי יורה, הפסגה הגבוהה של הרכס ואחת הגבוהות בקרואטיה, יש 1,762 מטר. זו העלייה החדה ביותר מים לפסגה שתמצאו במדינה.

ווסאץ, סבטי יורה והדרך ההררית

הכניסה הראשית לפארק נמצאת מדרום למקרסקה, ומשם מטפס כביש הררי צר וארוך אל לב הרכס. הכביש הזה הוא סיפור בפני עצמו: נתיב אחד עם מפרצי המתנה, פניות חדות ומהירות מוגבלת, וגם נהגים מנוסים מעידים שהוא דורש ריכוז מלא. שתי נקודות המפתח למטיילים הן ווסאץ, אחת נקודות התצפית היפות ביותר על הרכס, וסבטי יורה בפסגה. מי שרוצה טרק אמיתי עולה מהחוף עצמו דרך שער ביוקובו במסלול תובעני שלוקח יום שלם ומצריך יציאה בשעות החושך של הבוקר בקיץ; מי שרוצה נוף בלי המאמץ נוסע למעלה ומטייל בקטעים קצרים סביב הפסגות.

הסקייווק - מרפסת זכוכית מעל התהום

האטרקציה שהפכה את ביוקובו למוכר בכל העולם היא הסקייווק, מרפסת זכוכית בצורת פרסה שנבנתה על שפת הצוק בגובה של 1,228 מטר. ממנה נשקפים ריביירת מקרסקה, האיים בראץ' והאוור, וביום צלול במיוחד גם קו החוף האיטלקי מעבר לים. מספר המבקרים על המרפסת בו זמנית מוגבל וכך גם משך השהייה, ובימי רוח חזקה או מזג אוויר גרוע היא נסגרת - וגם בעונת החורף היא סגורה לחלוטין. שני טיפים שחוזרים אצל מבקרים בפועל: בשעות אחר הצהריים המאוחרות התור בכניסה קצר משמעותית מאשר בבוקר, והנוף בשעת שקיעה טוב יותר לצילום כי אור הצהריים שוטף את הזכוכית בהשתקפויות.

איך מגיעים בלי לנהוג בעצמכם

לא כל אחד רוצה לנהוג בכביש ההררי הזה, ולכן נמכרות אפשרויות עם הסעה ומלווה. סיור אקולוגי שמשלב את הסקייווק ואת פסגת סבטי יורה מכסה את שתי הנקודות המרכזיות ביום אחד, ויש גם סיור מודרך בפארק הטבע ביוקובו כולל הסקייווק וכרטיס כניסה לסקייווק עם הסעות ממקרסקה. מי שמחפש הליכה ולא נסיעה יכול לבחור טרק מודרך בפארק הטבע ביוקובו בשבילי היער של המדרון.

מדבדניצה - ההר הביתי של זאגרב

לזאגרב יש הר משלה, והוא במרחק חצי שעה ממרכז העיר. מדבדניצה היא רכס מיוער שפסגתו סליימה מתנשאת לגובה 1,033 מטר, והיא הרבה יותר מפינת נוף: זה ההר שאליו יוצאים תושבי הבירה בסופי שבוע, עם תרבות בקתות משלו ועם מסורת של מרק שעועית וכרוב חמוץ בסוף ההליכה.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית

זו אחת הסיבות המרכזיות לבחור בהר הזה: אפשר להגיע אליו בלי רכב. הקווים העירוניים מגיעים עד רגלי ההר, ומשם ממשיכים באוטובוס אזורי או ברכבל אל האזור העליון. מי שרוצה ללכת ברגל מתחיל מהשכונות הצפוניות של העיר, שם מתחילים שבילים מסומנים ישירות מתחנת החשמלית. מחיר נסיעה בתחבורה העירונית נמוך, והרכבל נמכר בכרטיס נפרד - שווה לבדוק מחירים ושעות הפעלה עדכניים ביום היציאה.

מסלולים, בקתות ואופי ההליכה

השבילים כאן שונים לגמרי מהקארסט החשוף של החוף: יער אשור, אלון וערמון, צל כמעט לכל אורך הדרך, ומעיינות. רוב המסלולים מדורגים קלים עד בינוניים ואורכם נע בטווח של כמה קילומטרים בודדים לכל כיוון, מה שהופך אותם למושלמים ליום חצי או ליום גשום שבו אין מה לעשות בעיר. לאורך הרכס פזורות בקתות הרים פעילות שמגישות אוכל ביתי חם, וזו חוויה תרבותית לא פחות מאשר ספורטיבית - להיכנס לבקתה מלאה במקומיים בצהרי יום ראשון זה החלק שהמטיילים זוכרים. בפסגה יושב גם בית מלון הררי היסטורי במבנה מודרניסטי משנות השלושים.

למי זה מתאים

מדבדניצה היא הבחירה הנכונה למי שנוחת בזאגרב ורוצה יום טבע בלי שכירת רכב, למשפחות עם ילדים שצריכות מסלול קצר עם צל, ולמי שמגיע מחוץ לעונת החוף כשההרים הגבוהים כבר קרים או מושלגים. אפשר גם לצאת עם מלווה מקומי בטרקינג בפארק הטבע מדבדניצה שיוצא מהעיר. אם אתם נשארים בבירה גם לימים אחרים, כדאי להצטלב עם אזורי הקניות של זאגרב ליום העירוני.

פארקים לאומיים ואיים - בין שבילי עץ להליכה פראית

לא כל הליכה בקרואטיה היא טרק. חלק גדול מהאתרים המפורסמים ביותר הם למעשה מערכות של שבילי עץ ומעברים מסודרים, ודווקא בכך כוחם: הם מתאימים לכל אחד, כולל עגלות ילדים בקטעים מסוימים ומטיילים מבוגרים.

פליטביצה וקרקה - יפים, אבל לא טרק

בפליטביצה (Plitvice) הולכים על גשרונים ושבילי עץ מעל אגמים טורקיזיים ומפלים, במסלולים מסומנים באותיות שמשלבים שייט קצר ורכבת פנורמית. זו חוויה מרהיבה אבל ההליכה עצמה מישורית ברובה ובעונה העמוסה הצפיפות על שבילי העץ אמיתית. מי שמגיע מזאגרב יכול לשלב את הפארק בטיול יום מסודר, למשל סיור מודרך לפליטביצה וראסטוקה כולל כרטיס כניסה, וגם כניסה לפארק עם רכבת פנורמית ושייט היא דרך נוחה לכסות את המסלול. קרקה עובד באותו היגיון עם מפלים ומעברי עץ, בקנה מידה קטן יותר ובקרבה גדולה יותר לחוף.

ריסניאק, ולביט הצפוני ומלייט

למי שמחפש טבע שקט יותר יש שתי חלופות מצוינות. ריסניאק, בהרי גורסקי קוטאר שבין ריקה לגבול, הוא נקודת המפגש בין האלפים לדינרידים - יער צפוף, אקלים קריר גם בקיץ, ורשת שבילים מסומנת שמשרתת מכל הרמות. השביל הלימודי לסקה בכניסה שליד הכפר צרני לוג הוא מסלול מעגלי קצר וכמעט מישורי עם עשרות לוחות הסבר על דובים, זאבים ולינקס, ומתאים גם לילדים קטנים. באי מלייט, בדרום, ההליכה היא סביב שני אגמי מלח בתוך יער אורנים, אווירה שונה לגמרי מהיובש של הקארסט. הלינה שם מוגבלת ומתוכננת מראש - הנושא מכוסה בפירוט במלונות מומלצים במלייט ובאיים הסמוכים.

האיים - הליכה מול הים, כמעט בלי צל

האיים הקרואטיים מציעים רשת שבילים מפתיעה בהיקפה. באי בראץ' עולה השביל אל וידובה גורה, הנקודה הגבוהה ביותר מבין איי קרואטיה בגובה 780 מטר, עם תצפית ישירה על לשון החול זלטני ראט מתחת ועל האוור מעבר לים. באי כרס יש מאות קילומטרים של שבילים מסומנים, והמסלול המעגלי מהכפר לובניצה שעל הצוק אל המפרץ למטה הוא מהאהובים על מטיילים מקומיים. באי האוור השבילים חוצים כרמים עתיקים ושדות לבנדר, ובאי ויס ההליכה היא בעיקר בין מפרצים ושרידים צבאיים. המכנה המשותף: קרינה ישירה, כמעט בלי צל, ומעט מאוד מקורות מים לאורך הדרך. גם באיים יש אתרים תת קרקעיים שוברים שגרה, כמו מערת הנטיפים ביסרויקה באי קרק. מסלול היסטורי מעניין נוסף שאפשר לשלב הוא דרך נפוליאון שהפכה לשביל הליכה.

בטיחות בהרים בקרואטיה - הפרק שאסור לדלג עליו

ההרים בקרואטיה נראים ידידותיים מהחוף, וזו בדיוק הבעיה. הם קרובים, נגישים ומוארים בשמש, ולכן אנשים יוצאים אליהם בלי ההכנה שהיו עושים לפני טרק אלפיני. כמה כללים כאן אינם המלצה אלא תנאי יציאה.

חום, אבן ומים

הקיץ הקרואטי חם מאוד, והאבן הבהירה של הקארסט מחזירה את החום כלפי מעלה. התוצאה היא שהטמפרטורה שמרגישים על שביל חשוף בצהריים גבוהה בהרבה מהתחזית העירונית. הכלל הפשוט: יוצאים מוקדם בבוקר, מסיימים את החלק החשוף לפני שעות הצהריים, ונושאים הרבה יותר מים ממה שנראה הגיוני. ברכסים הגבוהים כמעט אין מקורות מים זמינים בקיץ, ובוודאי לא כאלה שאפשר לסמוך עליהם. כובע, שרוול ארוך קל וקרם הגנה הם ציוד ולא אביזר.

מזג אוויר שמשתנה במהירות ורוח הבורה

בוולביט ובביוקובו מזג האוויר יכול להשתנות תוך שעה. בוקר בהיר הופך אחר צהריים לסופת רעמים אמיתית עם ברד וירידת טמפרטורה חדה, במיוחד בקיץ המאוחר. בנוסף, אזור ולביט הוא מוקד הבורה, רוח יבשה וקרה שיורדת מההרים אל הים ומגיעה למהירויות קיצוניות. משבי בורה יכולים להתחיל ביום בהיר ורגוע, והם מסוכנים במיוחד על רכסים חשופים ובקרבת מצוקים. לפני כל יציאה בודקים תחזית הרים ייעודית, לא רק את התחזית של עיר החוף הקרובה, ולוקחים שכבה חמה וכיסוי גשם גם ביום שנראה מושלם.

שילוט אזהרה על שרידי מוקשים - לעולם לא לסטות מהשביל

זו הנקודה החשובה ביותר. מלחמת שנות התשעים הותירה באזורים מסוימים בקרואטיה שטחים שנחשדו כמוקשים, ומאמץ פינוי ארוך ומתמשך צמצם אותם לאורך השנים, כולל שטחי יער נרחבים בפארק הטבע ולביט ובפאקלניצה ששוחררו והוחזרו לשימוש מטיילים. עם זאת, באזורים מסוימים עדיין קיים שילוט אזהרה, בדרך כלל משולש אדום הפוך עם גולגולת. הכלל מוחלט: לעולם לא לסטות משביל מסומן, לא לקצר דרך, לא להיכנס אל מעבר לסרט או לשלט, ולציית לכל שילוט גם אם הוא נראה ישן או לא רלוונטי. אין כאן שיקול דעת אישי, ואין הבדל בין שלט שנראה חדש לשלט שדהה. אותו כלל תקף גם לחניה מחוץ לשוליים סלולים ולפינות מנוחה מאולתרות מחוץ לשטח המסומן.

קליטה, חילוץ והודעה מראש

בחלקים נרחבים של ולביט, ריסניאק ורכסי הפנים אין קליטה סלולרית רציפה. מספר החירום האחיד הוא 112, והוא מפעיל גם את שירות החילוץ ההררי הקרואטי, ארגון מתנדבים ותיק שפועל בכל הארץ. הכללים הבסיסיים: להשאיר אצל אדם מוכר את המסלול המתוכנן ואת שעת החזרה הצפויה; לרדת מסלול מוכר ולא לאלתר קיצור דרך; לצאת עם פנס ראש גם לטיול יום; ולהוריד מפת שבילים לשימוש בלי רשת. במקלטי ההרים אין תמיד אנשי צוות, ולכן אין להסתמך עליהם כפתרון חירום.

עונות, ציוד ומה שצריך לדעת לפני היציאה

העונה קובעת יותר מכל גורם אחר איזה אזור בכלל פתוח בפניכם, וזו ההחלטה הראשונה שכדאי לקבל.

מתי ללכת

אביב ותחילת הקיץ הם התקופה הטובה ביותר לקארסט של החוף: הטמפרטורות נוחות, המדרונות פורחים והמים בנחלים עדיין זורמים. שיא הקיץ מתאים לרכסים הגבוהים בלבד, ורק בשעות הבוקר; ההליכה בפאקלניצה או באיים בשעות הצהריים של אוגוסט אינה מומלצת. הסתיו הוא סוד שמור: פחות מטיילים, אור נהדר לצילום, וטמפרטורות מצוינות, אבל שעות האור מתקצרות והתחזית פחות יציבה. בחורף האזורים הגבוהים מושלגים, הסקייווק סגור וחלק מהבקתות פועלות רק בסופי שבוע - זו העונה שבה מדבדניצה, ריסניאק והפארקים הנמוכים תופסים את הבמה. פעילות עונתית לאורך החוף היא כלל רחב יותר, כפי שרואים גם באופי החורפי של דוברובניק.

סימון שבילים, מפות וציוד

סימון השבילים הרשמי הוא עיגול אדום עם נקודה לבנה, ולצידו שלטי עץ בצמתים עם שמות יעדים וזמני הליכה משוערים. הזמנים על השלטים מחושבים לפי קצב הליכה של מטייל מנוסה בלי הפסקות, ולכן כדאי להוסיף עליהם. ציוד בסיסי ליום הליכה בקארסט: נעלי הליכה עם סוליה קשיחה - האבן כאן חדה ומחליקה, וסנדלים או נעלי ריצה הם טעות נפוצה; מקלות הליכה לירידות התלולות; שכבה נגד רוח; ואוכל ומים לכל היום. מי שיוצא ליותר מיום אחד מוסיף שק שינה ומזרן בגלל אופי המקלטים.

הזווית הישראלית - טיסות, רכב, שבת וכשרות

מנתב"ג יוצאות טיסות ישירות לקרואטיה בעיקר בעונה החמה, כאשר זאגרב ודוברובניק הן היעדים הנפוצים, וזמן הטיסה כשלוש שעות. מחוץ לעונה נדרשת בדרך כלל טיסת קונקשן, וכדאי לבדוק זאת מוקדם דרך השוואת טיסות. רישיון נהיגה ישראלי בתוקף מתקבל, וטיול הרים כמעט תמיד דורש רכב - התחבורה הציבורית מגיעה לערי החוף אבל לא לכניסות הפארקים. מומלץ לקחת כיסוי ביטוחי מלא בהשכרה, בין אם דרך השוואת חברות השכרה ובין אם דרך שירות בעברית, כי הכבישים ההרריים צרים והנזקים הנפוצים הם שריטות ומראות. בזאגרב פועלים קהילה יהודית ובית חב"ד, ומזון כשר זמין שם בעיקר בהזמנה מראש ולא כשירות מסעדות שוטף; בערי החוף ההיצע הכשר מצומצם מאוד, ולכן משפחות שומרות כשרות בדרך כלל מגיעות עם מלאי ומצטיידות במוצרים ארוזים בסופרמרקטים. ללינה של שבת עדיף לבחור בסיס אחד קבוע עם מטבחון במקום מעבר בין מלונות. משפחות שמתכננות טיול ראשון עם ילדים ימצאו הקשר רחב יותר בטיול משפחתי בקרואטיה.

איך משלבים הרים וחוף למסלול אחד

היתרון הגדול של קרואטיה כיעד הליכה הוא שאין צורך לבחור בין הרים לים. בגלל המבנה הצר של המדינה, כמעט כל אזור הליכה נמצא במרחק נסיעה קצר מחוף, וזה מאפשר לבנות מסלול שמחליף אופי מדי יום.

שני בסיסים, ארבעה אזורי הליכה

הבסיס הצפוני הנוח הוא אזור זאדאר וסטארי גראד: משם פאקלניצה היא נסיעה קצרה, ולביט הדרומי בהישג יד, ופליטביצה במרחק סביר לטיול יום. הבסיס הדרומי הוא מקרסקה: ביוקובו ממש מעל הראש, ומשם קרובים גם ספליט והמעבורות לאיים. חלוקה כזו חוסכת ימי נהיגה ומאפשרת גמישות: אם התחזית מתקלקלת, פשוט מחליפים סדר בין יום הרים ליום חוף. בדרך אפשר להשלים את התמונה העירונית עם סיור קניות בספליט.

מעבורות, אי אחד ושביל אחד

שילוב האיים דורש תכנון מעבורות. הקטמרנים המהירים מיועדים לנוסעי רגל בלבד ואילו המעבורות הגדולות מעלות גם רכבים, וההפרש בזמני הנסיעה משמעותי. הכלל המעשי: לא לנסות לעשות אי ומסלול הליכה באותו יום שבו גם עולים למעבורת בבוקר וגם חוזרים בערב - זה יוצא רדוף. עדיף לילה אחד באי, יציאה מוקדמת לשביל למחרת, וחזרה בצהריים.

מה מתאים למי

למי שמגיע לראשונה, השילוב המנצח הוא יום אחד בפאקלניצה, יום אחד בביוקובו ויום אחד בפארק אגמים - זה נותן טעם של שלושה עולמות שונים בלי דרישות טכניות. מטיילים מנוסים שמחפשים אתגר יבחרו קטע של שביל פרמייר עם לינה בבקתה, או את הטרק החוצה את ולביט. משפחות עם ילדים קטנים ימצאו את הערך הטוב ביותר במסלולים הקצרים של מדבדניצה, בשביל הלימודי של ריסניאק ובשבילי העץ של פליטביצה וקרקה. אפשר לסקור אפשרויות מודרכות נוספות דרך היצע הפעילויות בקרואטיה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הסימון הרשמי של השבילים הוא עיגול אדום עם נקודה לבנה במרכז, וזמני ההליכה על שלטי הצמתים מחושבים לפי קצב מהיר ובלי הפסקות - כדאי להוסיף עליהם.
• באזורים מסוימים עדיין קיים שילוט אזהרה על שרידי מוקשים מתקופת המלחמה בשנות התשעים. הכלל מוחלט: לא לסטות משביל מסומן ולציית לכל שילוט, גם אם הוא נראה ישן.
• מספר החירום בקרואטיה הוא 112 והוא מפעיל גם את שירות החילוץ ההררי. בחלקים גדולים של ולביט וריסניאק אין קליטה סלולרית רציפה.
• האבן הבהירה של הקארסט מחזירה חום ומעלה משמעותית את הטמפרטורה המורגשת על שביל חשוף - יוצאים מוקדם ונושאים הרבה יותר מים מהצפוי.
• הבורה, רוח קרה וחזקה שיורדת מוולביט אל הים, יכולה להתחיל ביום בהיר ורגוע ולהגיע למהירויות קיצוניות על רכסים חשופים.
• הסקייווק בביוקובו סגור בעונת החורף ובימי רוח או מזג אוויר גרוע, ומספר המבקרים בו זמנית ומשך השהייה מוגבלים.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצאת לשביל חשוף בשעות הצהריים של הקיץ. זו הטעות שגורמת לרוב מקרי החום בפאקלניצה ובאיים - יוצאים עם אור ראשון ומסיימים את החלק החשוף לפני חצות היום.
• להסתמך על תחזית מזג האוויר של עיר החוף הקרובה. ההר מייצר מזג אוויר משלו, וסופות קיץ בוולביט ובביוקובו מתפתחות בתוך שעה.
• לסטות משביל מסומן כדי לקצר דרך, למצוא תצפית או לחפש צל. מעבר לסכנת האבן והנפילות, זהו הכלל היחיד שמגן מפני שילוט אזהרת המוקשים.
• להגיע להרים בסנדלים או בנעלי ריצה. הקארסט חד, מחליק ומלא אבנים רופפות, ונעל עם סוליה קשיחה היא ההבדל בין יום טוב לפציעה.
• לתכנן טרק בוולביט בלי לוודא מקורות מים. בקיץ אין מים זמינים לאורך הרכס, ומקלטי ההרים אינם מספקים אספקה סדירה.
• לצאת בלי להודיע לאדם מוכר על המסלול ועל שעת החזרה הצפויה. בשטחים בלי קליטה זו לעיתים המידע היחיד שיהיה בידי מחלצים.

שאלות נפוצות

מהו הטרק הכי מומלץ בקרואטיה למי שמגיע פעם ראשונה?

היום הראשון הכי משתלם הוא בפאקלניצה. הקניון ולקה פאקלניצה מציע שביל מסודר שאפשר לעצור בו בכל נקודה לפי הכוח, עם אפשרות להמשיך אל בקתת ההרים או אל אנצ'יה קוק. הכניסה קרובה לכביש החוף, אין צורך בציוד מיוחד, ואפשר לחזור לחוף באותו יום. מי שרוצה נוף דרמטי במיוחד ביום אחד יבחר בביוקובו.

האם באמת יש עדיין סכנת מוקשים בשבילי ההליכה בקרואטיה?

מאמץ הפינוי בקרואטיה נמשך שנים רבות וצמצם את השטחים החשודים בהדרגה, כולל שטחי יער נרחבים בפארק הטבע ולביט ובפאקלניצה שנוקו והוחזרו לשימוש מטיילים. עם זאת, באזורים מסוימים עדיין ניצב שילוט אזהרה, בדרך כלל משולש אדום הפוך עם גולגולת. השבילים המסומנים והמתוחזקים בטוחים, והכלל היחיד שצריך לזכור הוא לא לסטות מהם ולציית לכל שלט.

מתי העונה הטובה ביותר לטרקים בקרואטיה?

אביב ותחילת הקיץ הם התקופה הנוחה ביותר לקארסט של החוף, עם טמפרטורות סבירות ופריחה במדרונות. שיא הקיץ מתאים בעיקר לרכסים הגבוהים ורק בשעות הבוקר. הסתיו מצוין מבחינת מזג אוויר ועומס אבל עם שעות אור קצרות יותר. בחורף האזורים הגבוהים מושלגים, ואז מדבדניצה, ריסניאק והפארקים הנמוכים הם הבחירה הנכונה.

אפשר ללכת בהרים בקרואטיה בלי רכב שכור?

בחלק מהמקרים כן. מדבדניצה מעל זאגרב נגישה לגמרי בתחבורה ציבורית ורכבל, ופליטביצה מחוברת לקווי אוטובוס בין עירוניים. לעומת זאת, הכניסות לפאקלניצה, לביוקובו ולוולביט הצפוני אינן משורתות היטב בתחבורה ציבורית, ושם או שוכרים רכב או מצטרפים לסיור מודרך עם הסעה מהעיר.

כמה מים צריך לקחת ליום הליכה?

אין נוסחה אחת, אבל בקארסט הקרואטי בקיץ הכמות שנדרשת גדולה משמעותית ממה שנראה הגיוני בתחילת הבוקר. באזורים החשופים אין מקורות מים זמינים לאורך הדרך, ולכן את כל הכמות נושאים מהתחלה. תכנון סביר הוא לצאת עם עודף, לשתות באופן קבוע ולא רק כשמרגישים צמא, ולהוסיף מלחים או חטיף מלוח בימים חמים במיוחד.

מה ההבדל בין שביל פרמייר לשביל ולביט הארוך?

שביל פרמייר הוא קטע של כ-57 קילומטר שנבנה בטכניקת אבן יבשה בשנות השלושים, בשיפוע מתון ואחיד, ולכן הוא נגיש להולכים סבירים ורוב האנשים חוצים אותו בכשלושה ימים. שביל ולביט הארוך הוא הטרק שחוצה את הרכס כולו, כמאה קילומטר שמחולקים בדרך כלל לתשעה ימי הליכה, והוא כולל גם קטעים פראיים ותובעניים יותר עם לינה במקלטים בסיסיים.