מעבר לארמון דיוקלטיאנוס ולעיר הבורגנית שנצמדה אליו, ספליט ממשיכה מערבה בשלושה רבעים בעלי אופי שונה לגמרי: וֶלי ורוש, שכונת הדייגים ההיסטורית עם הסמטאות התלולות, מייה, רובע מגורים שקט על קו החוף, ומריאן, גבעת היער הירוקה שמשקיפה על הכל. שלושתם במרחק הליכה מהעיר העתיקה, ורוב התיירים פשוט לא מגיעים לשם.

מריאן משתרעת על יותר משלוש מאות הקטרים בקצה המערבי של חצי האי, כמעט כולה מיוערת, עם פסגה בגובה 178 מטר שנקראת טלגרין. וֶלי ורוש ומייה יושבות על מדרונותיה התחתונים, כל אחת בסגנון שונה לגמרי: וֶלי ורוש היא מבוך של סמטאות אבן ובתי דייגים מהמאה ה-17, ומייה היא שדרת וילות שקטה מתחילת המאה ה-20. שילוב כזה של שכונה היסטורית, רובע וילות ויער עירוני ענק, כולו במרחק הליכה מארמון רומי בן 1,700 שנה, לא קיים בשום עיר דלמטית אחרת.

מי שכבר הקדיש בוקר לארמון דיוקלטיאנוס ולעיר העתיקה יכול פשוט להמשיך ברגל מערבה אחר הצהריים - אין צורך בתחבורה, בכרטיס כניסה או בתכנון מיוחד, רק זמן ונעליים נוחות.

וֶלי ורוש - השכונה הישנה של הדייגים והפועלים

וֶלי ורוש (Veli Varoš), שמשמעות שמה "הפרבר הגדול", התפתחה כבר מהמאה ה-17 כשכונת דייגים, פועלי בניין וחוצבי אבן שהתיישבו מחוץ לחומות ארמון דיוקלטיאנוס. בניגוד לעיר העתיקה המשופצת והמוקפת חנויות מזכרות, וֶלי ורוש שימרה את האופי הכפרי-עירוני שלה: סמטאות אבן צרות ותלולות, לפעמים ברוחב מטר בודד, בתי אבן דו-קומתיים עם תריסי עץ ירוקים, כביסה תלויה בין החלונות, וחתולים ישנים על מדרגות. השכונה מטפסת במעלה הצד המזרחי של גבעת מריאן, כך שכל רחוב שעולים בו נותן זווית קצת שונה על הגגות האדומים ועל הים מתחת. בניגוד לרחובות הקניות המרכזיים של העיר העתיקה, החנויות כאן הן בעיקר מכולות שכונתיות וסטודיו אמנים קטנים.

איך מוצאים את הדרך בסמטאות

הכניסה הפשוטה ביותר היא מרחוב Krizeva, שיוצא מהריווה - הטיילת הראשית של ספליט - ועולה ישר לתוך השכונה. משם הטיפ המקומי החוזר בדיווחי מטיילים: פשוט להתחיל ללכת, לפנות ימינה ושמאלה בלי מפה, ולתת לסמטאות להוביל. אין כאן רחובות ראשיים עם שילוט תיירותי; חלק מהחוויה היא להתבלבל קצת בין המדרגות והחצרות הפנימיות. מי שממשיך מספיק גבוה מגיע לנקודות שמהן רואים בבת אחת את הגגות האדומים של השכונה, את מגדל הפעמונים של הקתדרלה בעיר העתיקה, ואת קו החוף עד לאיים.

קונובות המשפחה שלא מחפשות תיירים

וֶלי ורוש נחשבת בעיני מקומיים לאזור הכי טוב לאכול בו בספליט, בדיוק כי המסעדות כאן פונות לשכונה ולא לאוטובוסים של סיורים. קונובה פטיווי היא קונובה משפחתית קטנה שקיבלה הכרת Bib Gourmand של מישלן - התפריט מתבסס על הדגה היומית, וההמלצה החוזרת בפי מקומיים היא לתת למלצר לבחור מה טרי באותו יום במקום להתעקש על מנה ספציפית. כמה רחובות משם, ליד נמל הדייגים הקטן, קונובה מטייושקה יושבת בבית אבן מהמאה ה-19 עם הגנת יונסק"ו, ומתמחה בדגים על הגריל וברוטב תמנון עם גנוקי. אלה מקומות קטנים - בערבי קיץ שווה להזמין מקום מראש או להגיע מוקדם, כי אין בהם עשרות שולחנות כמו במסעדות הריווה. קונובה וארוש, שנתנה לשכונה חלק משמה, היא אופציה נוספת עם תפריט דלמטי מסורתי - איטריות עם רוטב דגים, ברודט (תבשיל דגים דלמטי) ובשר על האש - במחירים שנשארים קרובים לאלה של תושבי המקום, לא של אזור תיירותי. הימים שבהם השווקים המקומיים פעילים הם גם הזדמנות טובה לראות את השכונה בשיא התנועה שלה, כשתושבים קונים ירקות וקונים לחם טרי בדרך הביתה מהעבודה.

מייה - הרובע השקט בין העיר לגבעה

מייה (Meje) שוכן על הרצועה הצרה שבין רגלי גבעת מריאן לבין הים, ונחשב לאחד הרבעים היוקרתיים והשקטים ביותר בספליט - בלי להיות אזור תיירותי בכלל. הרחוב המרכזי, שדרת איוואן משטרוביץ' (Šetalište Ivana Meštrovića), עובר לאורך הכל בין קירות אבן, עצי תאנה וצמחי בוגנוויליה שמסתירים וילות ישנות מתחילת המאה ה-20. אלה בתים פרטיים שנבנו לפני שספליט הפכה ליעד תיירות המוני, ורובם עדיין משמשים למגורים.

וילות, טיילת וגלריית משטרוביץ'

מייה נקרא על שם הפסל הקרואטי איוואן משטרוביץ', שבנה כאן וילה עבור עצמו ומשפחתו - היום היא גלריית משטרוביץ', המוזיאון שמציג את מיטב פסליו. מי שמתעניין בפיסול קרואטי מהמאה ה-20 יכול לשלב ביקור בגלריה עם ההליכה דרך הרובע - זו בדיוק סוג האטרקציה התרבותית שרוב המבקרים בעיר העתיקה לא מגיעים אליה, כי היא לא נמצאת בין חומות הארמון.

למה מייה נקודת מוצא נוחה למריאן

הטיילת התחתונה של מריאן מתחילה כמעט ישירות מקצה מייה, כך שמי שמטייל ברובע יכול להמשיך בלי הפסקה אל תוך היער. זה גם ההסבר לכך שרוב מי שכן מגיע למייה עושה זאת בדרך למריאן ולא כיעד בפני עצמו - חבל, כי הרובע עצמו שווה זמן הליכה איטית, בעיקר בסוף אחר הצהריים כשהאור נופל אלכסונית על קירות האבן והצללים מתארכים בין העצים. לאורך שדרת משטרוביץ' יש גם כמה בתי קפה שכונתיים קטנים שמשרתים בעיקר תושבים קבועים - מקום טוב לעצור לקפה איטלקי או קרואטי בלי המולת הריווה, ולראות משפחות מקומיות שיוצאות לטיול ערב עם כלבים וילדים על אופניים.

מריאן - היער שהופך את ספליט לירוקה

מריאן היא גבעה וחצי אי שמכסה את כל הקצה המערבי של חצי האי שעליו יושבת ספליט, עם פסגה בגובה 178 מטר ויער ים-תיכוני צפוף שמכונה בפי התושבים ריאות העיר. תושבי ספליט משתמשים בשטח הזה כפארק ציבורי כבר מהמאה השלישית לספירה, ובעדויות ארכיאולוגיות יש סימנים להתיישבות יוונית על הגבעה כבר במאה השנייה לפני הספירה. במאה ה-13 הוקפה הגבעה בגדר והוכרזה כיער עירוני, ובמאה ה-14 חוקק חוק עירוני שאסר על כריתת עצים בה - כלומר מריאן מוגנת כשטח ירוק במשך יותר משבע מאות שנה ברציפות. היעור השיטתי והצפוף שרואים היום הוא בעיקר תוצאה של מבצע נטיעות מהמאה ה-19: ב-1884 הוביל הפרופסור יוראי קולומבטוביץ' מסע הנחלה נרחב שהפך את הגבעה החשופה יחסית ליער האורנים הצפוף שקיים כיום, ובזכותו ספליט היא אחת הערים הים-תיכוניות הבודדות עם שטח יער כזה גדול צמוד ממש למרכז ההיסטורי.

שבילי ההליכה והפסגה טלגרין

רשת השבילים על מריאן מתאימה להליכה, ריצה, רכיבת אופניים ואפילו רולרבליידינג, והיא חופשית ולא דורשת כרטיס כניסה. הפסגה הגבוהה ביותר, טלגרין (178 מ'), קיבלה את שמה מתחנת טלגרף שהוקמה שם בתקופה הנפוליאונית, ומובילה אליה שביל עם 314 מדרגות אבן. מי שמגיע עד לשם מקבל תצפית פנורמית על כל ספליט, האיים הסמוכים וההרים שמעבר למפרץ. בדרך יש כנסיות מהמאה ה-15, כולל כנסיית סנט חיירונימוס ומערות נזירים, ובית קברות יהודי עתיק שהוקם ב-1573 - אחד מסימני הנוכחות היהודית הוותיקה בדלמטיה. מי שלא רוצה לנווט לבד יכול לצרף סיור הליכה מודרך בשבילי מריאן, בליווי מקומי שמכיר את הפינות הפחות מוכרות של היער, כולל בית הקברות היהודי ונקודות תצפית שרוב המבקרים העצמאיים מפספסים.

חוף קסיוני והמפרצונים בשוליים

בשולי מריאן, בצד המערבי הפונה לים הפתוח, נמצא חוף קסיוני - חוף חצץ מוצל בעצי אורן, שנחשב בעיני הרבה מקומיים לחוף הכי יפה של ספליט. הטיפ שחוזר שוב ושוב בדיווחי מטיילים: קסיוני נחשק גם בגלל השקיעות שלו, כי הוא פונה דרום-מערב וקולט אור ערב ישיר מעל הים, אבל בדיוק בגלל זה הוא מתמלא אחר הצהריים בקיץ. הזמן הכי שקט הוא בוקר מוקדם, לפני שהחום עולה. ממש לידו, במפרץ קטן יותר שנקרא קשטלט, יש חוף חצץ נוסף שמקומיים מעדיפים כי הוא פחות מוכר לתיירים. שני החופים במרחק הליכה נעים מקצה הטיילת של מייה, בלי צורך ברכב.

למה כדאי לחצות מעבר לארמון

רוב מי שמבקר בספליט נשאר בתוך חומות ארמון דיוקלטיאנוס ובעיר הבורגנית שנבנתה מסביבו, ומפספס בכך את החלק שבו התושבים בפועל גרים, קונים לחם וקפה, ומגדלים ילדים. וֶלי ורוש, מייה ומריאן הם לא אתר תיירות עם כרטיס כניסה - הם רקמה עירונית חיה, ולכן החוויה שם שונה מהותית: אין תורים, אין דוכני מזכרות, ואין מחירי תיירים מנופחים. ארוחה בקונובה שכונתית בוֶלי ורוש עולה בדרך כלל פחות מארוחה דומה על הריווה, ובית קפה במייה משרת בעיקר שכנים ולא קבוצות מאורגנות.

מה מרוויח מי שממשיך מערבה

מבחינת תחושת מקום, השילוב של סמטאות אבן תלולות, וילות ים-תיכוניות ויער ירוק שיורד היישר לים נותן פרספקטיבה על ספליט שהתמונות הסטנדרטיות מהעיר העתיקה לא מציעות. זו גם הזדמנות טובה לפעילות גופנית קלה במסגרת החופשה - הליכה או ריצה בשבילי מריאן בבוקר, לפני שהחום הים-תיכוני הקיצי מכביד.

עבור ישראלים שמגיעים לספליט בטיסה ישירה מתל אביב, שפעילה בעיקר בעונת הקיץ ומצטמצמת או נעלמת בחורף, הרבעים המערביים הם תוספת קלה לתכנון בלי לדרוש רכב שכור או נהיגה - הכל בהישג רגל מהעיר העתיקה או ממלון מרכזי. זה גם אזור שמתאים למי שמחפש יחס מחיר-תמורה טוב יותר מדוברובניק או מהאוור בשיא העונה, כי ארוחה בקונובה שכונתית עולה בדרך כלל פחות מארוחה דומה באזורים התיירותיים ביותר של החוף הדלמטי, ומשפחות שמתכננות טיול עם ילדים יכולות למצוא כאן תחליף רגוע לצפיפות המרכז ההיסטורי בשעות הצהריים.

מסלול הליכה מוצע מהעיר העתיקה ועד מריאן

מסלול טבעי שמשלב את שלושת האזורים מתחיל בשער הזהב של ארמון דיוקלטיאנוס או מהריווה, ונכנס לוֶלי ורוש דרך רחוב Krizeva. אחרי כחצי שעה של שיטוט בסמטאות ועצירה לארוחת צהריים בקונובה, השביל יורד בחזרה לכיוון החוף וממשיך דרך מייה לאורך שדרת משטרוביץ'. משם הכניסה למריאן קרובה - אפשר לבחור בין שביל תחתון קרוב לים לבין עלייה לכיוון הפסגה. סך הכל מדובר במסלול של כשעתיים עד שלוש שעות הליכה נינוחה, בלי למהר ובלי לספור קילומטרים, עם הפסקות לתצפיות ולים. מי שמעדיף לא להתאמץ בהליכה יכול לשקול את אוטובוס התיירים ההופ-און הופ-אוף של ספליט כדי להגיע לנקודת התחלה נוחה יותר ליד מריאן, ולחזור משם ברגל בלבד.

מתי לצאת ומה לקחת

אחר הצהריים המאוחרות הן העיתוי הכי טוב - האור רך, החום יורד, וזה גם הזמן שבו מקומיים עצמם יוצאים להליכה או לריצה במריאן, כך שתחושת החיים כמו מקומי הכי חזקה. כדאי נעליים נוחות ולא סנדלים, כי חלק מהמדרגות בוֶלי ורוש ובמריאן משופשפות מגירים. מי שמתכנן להגיע עד חוף קסיוני כדאי שיביא בגד ים ומגבת - יש שם גם קיוסקים עונתיים, אבל שווה לבדוק מראש שהם פתוחים בתאריך הביקור, כי חלק מבתי העסק בחוף פועלים רק בעונה. משפחות עם ילדים קטנים יכולות לוותר על הפסגה ולהסתפק בשביל התחתון ובחוף - זה מתאים גם לטיול משפחתי בקרואטיה בלי צורך בכושר גופני מיוחד.

איפה לישון אם רוצים להישאר ברבעים המערביים

מי שרוצה חוויה שקטה יותר מהמולת העיר העתיקה, ועדיין במרחק הליכה מהכל, יכול לבחור לינה בוֶלי ורוש או במייה במקום במלונות המרכזיים. וֶלי ורוש מציעה כמה בתי אירוח קטנים בתוך מבני אבן היסטוריים, בעוד מייה נותנת שקט מוחלט וקרבה למריאן ולים, במחיר שנע בדרך כלל קרוב לזה של אכסניה דומה בעיר העתיקה עצמה.

וֶלי ורוש מול מייה - איזה סוג לינה מתאים

וֶלי ורוש מתאימה למי שרוצה להיות בתוך האווירה השכונתית ובכל זאת חמש דקות הליכה מהארמון - הבתים כאן קטנים, לעיתים בלי דלפק קבלה, וצריך לתאם שעת הגעה מראש. מייה מתאימה יותר למי שמחפש שקט מקסימלי בערב, נוף לים או לגבעה, ונכונות ללכת קצת יותר, כעשרים דקות, עד לב העיר העתיקה. בשני המקרים מדובר בלינה שמרגישה כמו לגור בשכונה אמיתית, לא במתחם תיירותי.

טעויות נפוצות וטיפים מגורמים מקומיים

הטעות הכי נפוצה היא לתכנן יום שלם בעיר העתיקה ולהשאיר את הרבעים המערביים ל"אם יישאר זמן" - כמעט תמיד לא נשאר. כדאי לתכנן מראש בלוק זמן ייעודי, למשל אחר הצהריים שאחרי ביקור בארמון, במקום לנסות לדחוס הכל לפני ארוחת ערב. חשוב גם לזכור שהאנגלית של קונובות משפחתיות קטנות לפעמים מוגבלת, בדיוק כי הן פונות לשכנים ולא לתיירים - זה חלק מהאווירה, לא תקלה.

מה שמקומיים ממליצים ולא כתוב בברושור

• הכניסה הכי נעימה לוֶלי ורוש היא מרחוב Krizeva ולא מהכיוון ההפוך, כך עולים בהדרגה במקום להתחיל בעלייה התלולה ביותר.
• בקונובות הקטנות כדאי לשאול את המלצר מה טרי היום במקום להזמין מהתפריט הקבוע, כי הדגה משתנה יומית ולא כל הפריטים תמיד זמינים.
• מי שרוצה את חוף קסיוני בלי קהל צריך להגיע לפני עשר בבוקר, או אחרי חמש אחר הצהריים - באמצע היום בקיץ הוא מלא.
• חוף קשטלט הסמוך, הפחות מוכר, הוא האופציה שמקומיים בוחרים כשקסיוני עמוס.
• עדיף לא לנסות להגיע לוֶלי ורוש עם רכב שכור - הסמטאות צרות מכדי לנסוע בהן, וחניה כמעט לא קיימת. מי שממילא שוכר רכב לטיול בקרואטיה יעדיף להשאיר אותו בחניון מחוץ לעיר העתיקה וללכת ברגל.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• שלושת הרבעים במרחק הליכה מהעיר העתיקה - אין צורך ברכב או באוטובוס.
• וֶלי ורוש ומייה הם רבעי מגורים פעילים ולא אתרי תיירות - אין שעות פתיחה קבועות, רק חיי שכונה רגילים.
• מריאן הוא יער עירוני על שטח נרחב - נעליים נוחות ובקבוק מים חיוניים בעיקר בקיץ.
• חוף קסיוני הוא חוף חצץ ולא חול - שווה לבדוק מראש למי שמגיע עם ילדים קטנים או עגלה.
• קונובות משפחתיות קטנות בוֶלי ורוש מתמלאות בערבי קיץ - הזמנת מקום מראש מומלצת.
• אחר הצהריים המאוחרות הן הזמן הטוב ביותר לשלושת הרבעים - האור רך והעומס נמוך משמעותית.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לדלג על הרבעים המערביים ולהישאר רק בעיר העתיקה - מפספסים את החלק שבו מקומיים באמת גרים.
• לנסות להגיע לוֶלי ורוש עם רכב שכור - הסמטאות צרות מדי וכמעט אין חניה.
• להגיע לחוף קסיוני בשיא הצהריים בקיץ - עדיף בוקר מוקדם או אחר הצהריים המאוחרות.
• לצפות לתפריט אנגלי מלא בכל קונובה משפחתית קטנה - חלקן פונות בעיקר לשכנים.
• להתייחס למייה ולמריאן כאילו הם אותו מקום - מייה הוא רובע מגורים על החוף, מריאן הוא הגבעה והיער שמעליו.

שאלות נפוצות

כמה זמן כדאי להקדיש לוֶלי ורוש, מריאן ומייה?

בין שעתיים לשלוש שעות הליכה נינוחה מספיקות כדי לעבור בשלושת הרבעים, כולל עצירה לארוחה בקונובה. מי שרוצה גם לעלות עד פסגת טלגרין או לרדת לחוף קסיוני כדאי שיתכנן חצי יום.

האם אפשר להגיע לשם ברגל מהעיר העתיקה?

כן, שלושת הרבעים במרחק הליכה ישיר מהריווה ומארמון דיוקלטיאנוס, בלי צורך באוטובוס, מונית או רכב שכור.

האם מריאן מתאים למשפחות עם ילדים קטנים?

השביל התחתון הקרוב לים ולחופים כן מתאים, כולל עגלות במידה מסוימת; העלייה לפסגת טלגרין עם 314 המדרגות מתאימה יותר לילדים גדולים ולמבוגרים בכושר סביר.

מה ההבדל בין וֶלי ורוש למייה?

וֶלי ורוש היא שכונת דייגים היסטורית עם סמטאות אבן תלולות שצמודה לעיר העתיקה. מייה היא רובע וילות שקט לאורך קו החוף, בין וֶלי ורוש לתחילת גבעת מריאן.

יש חוף קרוב לרבעים האלה?

כן, חוף קסיוני בשולי מריאן, ולידו מפרץ קשטלט הקטן והפחות מוכר, שניהם במרחק הליכה מהטיילת של מייה.

מתי הזמן הכי טוב ביום לבקר ברבעים המערביים?

אחר הצהריים המאוחרות, כשהאור רך והעומס בשבילי מריאן ובחופים נמוך משמעותית מהשעות שבין 12 ל-16 בקיץ.